על הקשר בין מחבוש, תחבושת, לחבוש את ספסלי בית המדרש או את ספסל בית הספר.
החייל נשלח למחבוש משום שסירב לציית למפקדו. מחבוש – מילה המשמשת בלשון הצבא. משמעותה: שלילת חופש התנועה. כך בעברית של ימינו. מקורה של המילה בפועל לחבוש, בלשון התלמוד: "תפסוהו לרבי עקיבא וַחֲבָשוּהוּ בבית האסורים". ומי שחובשים אותו בבית הכלא הוא חבוש: "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים".
בתנ"ך לחבוש פירושו לכרוך, לקשור, לכרוך פיסת בד על מקום של פצע, מכאן נוצרה בימי הביניים המילה תחבושת.
גם את החמור ואת הסוס חובשים – כורכים אוכף לגבם. כשהתכונן אברהם לצאת לעקדת בנו "וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו…" גם כיסוי ראש היו חובשים אז פשוטו כמשמעו – כורכים אותו סביב הראש.
ומכאן אומרים עד היום – לחבוש כובע או מגבעת. ה"חובש את בית המדרש", בלשון התלמוד, הוא מי שיושב ועוסק בתורה בקביעות, כאילו הוא קשור וצמוד לבית המדרש. ומכאן בעברית של ימינו חובשים את ספסל הלימודים.
לחבוש מישהו בבית האסורים פירושו להושיבו שם בין שהוא קשור ממש ובין שהוא רק כלוא. מכאן חודש בלשון ימינו המחבוש, אף שהיושב בו אינו חבוש ממש.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה