יצא וידיו על ראשו

מי שתקוותיו אינן מתגשמות חש, בלשון ימינו אכזבה, וגם – תסכול. בלשון המקרא יש – מפח הנפש, ובלשון המשנה – פחי נפש. ויש במקורות עוד כמה ביטויים, מהם ביטויים ציוריים: על מי שנכשל והתאכזב, למשל, אומרים ש"יצא וידיו על ראשו". מקורו של הביטוי בדברי התוכֵחה של ירמיהו לעם ישראל על היותו כפוי טובה. הוא מונה את מעשיה הרעים של האומה ואומר: "גַּם מֵאֵת זֶה תֵּצְאִי וְיָדַיִךְ עַל רֺאשֵׁךְ". עם ישראל יצא מאוכזב ומושפל מידיהם של המצרים.

גם תמר הניחה את ידיה על ראשה מרוב צער ואכזבה על התנהגותו של אחיה אמנון כלפיה: "וַתִּקַּח תָּמָר אֵפֶר… וַתָּשֶׂם יָדָהּ עַל רֺאשָׁהּ וַתֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְזָעָקָה." נראה שהנחת הידיים על הראש היא תנועה טבעית לאדם מאוכזב או מיוֹאש מאז ועד היום הזה.

בלשון חכמים ציירו תמונה אחרת. יעקב, בברכתו, מונה דברים קשים שעשה ראובן ואומר עליו שהוא פזיז וקל דעת. המדרש מתאר את ראובן לאחר ששמע  את דברי אביו ואומר: "יָצָא רְאוּבֵן וְאָזְנָיו מְקֻטָּפוֹת", כלומר מידלדלות, רפויות, כאילו נקטפו, נתלשו מראשו.

יצא ואוזניו מקוטפות – יצא מאוכזב ומבויש.

יצא וידיו על ראשו – יצא מאוכזב ומיואש.

גם על אוזניו של המן אמרו שהיו מקוטפות, ועליהן נדבר מחר.

כתבה: נורית אלרואי

מה דעתך על אלה?

כל כבוּדה בת מלך פנימה    מנה אחת אפיים קשוט עצמך הדריך את מנוחתו – הדריכוהו מנוחה