לשורש ש-ו-ב יש גם משמעות חיובית וגם משמעות שלילית – תשובה ומשובה (סטייה מן הדרך).
עשרת הימים מראש השנה עד יום כיפור נקראים עשרת ימי תשובה, מפני שבימים האלה מבקשים לשוב מן הדרך הרעה – לכפר על החטאים שנעשו כל השנה.
בתלמוד, במסכת יומא העוסקת ביום הכיפורים כתוב על משה רבנו: "אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם בשעה שישראל חוטאין לפניך ועושין תשובה עשה להם זדונות כשגגות", כלומר החשב להם את אשר עשו בזדון כאילו עשו בשגגה. ובתפילת 'נתנה תוקף' כתוב: "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה". תשובה נחשבת כמובן למעשה חיובי, מעשה טוב. בתנ"ך יש לשורש שו"ב משמעות של חזרה פיזית, חזרה למקום שיוצאים ממנו, וגם חזרה בדעות ובהתנהגות – חזרה בשני כיוונים: חזרה מן הרע אל הטוב "לכו ונשובה אל ה'", וגם מן הטוב אל הרע: "כי על כן שבתם מאחרי ה'".
ובאמת אם נשנה במילה תשובה אות אחת בלבד נקבל את היפוכה – משובה. משובה פירושה בתנ"ך סטייה מדרך הישר: "כי משובת פתיים תהרגם" כתוב בספר משלי.
כיום משובה מציינת מעשי שובבות, מעשי קונדס, אולי בהשפעת דברי ירמיהו: "שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם".
לשורש שו"ב יש אפוא גם משמעות חיובית וגם משמעות שלילית – תשובה ומשובה.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה