מאין הגיעה ללשוננו ה"פשלה", ומהי החלופה העברית (המוגבהת) למילה זו?
"השנה ציפיתי שתזכור את יום ההולדת שלי, אבל שוב פישלת" – מהוויות הלשון של ימינו.
את הפשלה ואת הפישול שאלנו מן הלשון הערבית.
ומה אמרו אבותינו, בימים שלפני שאילת הפשלה מן הערבית? הינה סיפור: לאחר שניצח שאול את הפלשתים במִכְמָשׂ הוא חיכה לשמואל שבעה ימים כדי להעלות עולה לכבוד הניצחון, ומשלא בא והעם החל להתפזר העלה שאול את העולה בלעדי שמואל, ובמעשה הזה החל הקרע ביניהם.
כשבא שמואל למכמש ושאול יצא לברכו, לא השיב לו שמואל ברכה אלא אמר לו: נִסְכַּלְתָּ. היום אולי היה אומר לו גם הוא: פישלת.
אלא שאז עדיין הייתה העברית רחוקה מהשפעת הערבית, והמילה פשלה לא הייתה אפילו במילון הסלנג. הערבית החיה לצידנו השאילה לנו את פַשַׁל – כישלון. אילו היינו מלבישים את המילה הזאת לבוש עברי מלא, הייתה אולי צורתה: פֶּשֶׁל. אבל כמילות עגה אחרות, מרדה המילה בחוקי הדקדוק ונכנסה לעברית אף-על-פי שבראשה פא רפה.
שמואל לא נזקק למילה הזאת, וכשגילה שקצרה רוחו של שאול מלחכות לו, אמר: נסכלת.
מי שרוצה אפוא להגביה מעט את לשונו ולהתנבא ברוח שמואל הנביא יוכל לומר במקום "פישלת" – נסכלת.
כתיבת תגובה