מהו מקומם הראוי של כינויי הרמז "כזה", "כאלה" ועוד במשפט?
"כזאת חוויה עוד לא הייתה לי" – אמר מישהו בצאתו מן התיאטרון. "כאלה בני אדם" – כל אלה אמירות בסדר מילים של לשונות אירופה שבהן שם התואר קודם לשם עצם: good boys, וגם such boys. אבל בעברית ובשאר הלשונות השמיות מקומו של התואר אחרי השם: "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת לַמלכות" (אסתר ד 14) – אומר מרדכי לאסתר.
זה הסדר: עת כזאת, זמן כזה, מועדים כאלה. ומי שינסה להיתלות בדברי פרעה בחפשו מומחה לכלכלה: "הנמצא כזה איש אשר רוח אלוהים בו" (בראשית מא 38) נשיב לו, שהקריאה הנכונה של הפסוק, על פי טעמי המקרא: "הנמצא כזה, איש אשר רוח אלוהים בו". כלומר – הנמצא כזה – המילה כזה מתקשרת לפועל נמצא ולא לשם איש.
ובאמת, המילים כזה, כזאת, כאלה מצטרפות בתנ"ך בדרך כלל אל הפועל: "מי שמע כזאת, מי ראה כאלה", אומר ישעיהו (טו 8).
אם נלך אפוא ברוח העברית לא נאמר: "כאלה דברים לא ראיתי מימיי", אלא: "דברים כאלה לא ראיתי מימיי", או: "כאלה לא ראיתי מימיי". וגם: ירמיהו יח, 18: לָכֵן כֹּה אָמַר ה' שַׁאֲלוּ נָא בַּגּוֹיִם מִי שָׁמַע כָּאֵלֶּה שַׁעֲרֻרִת עָשְׂתָה מְאֹד בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל.
כתיבת תגובה