מי או מה עומד בגיל העמידה ומה הקשר לעמידה כשמתכוונים לגיל של אדם מבוגר.
מהו "גיל העמידה", שואל אותנו אבינועם שילה מכפר סבא.
שורשיו של הכינוי "גיל העמידה" לִשנות אמצע החיים בימי הביניים, בצירוף "שני העמידה".
נתן המאתי, סופר, פרשן ומתרגם בן המאה השלוש-עשרה, תרגם מערבית לעברית את ספרו של הרופא הערבי-פרסי הנודע, אבן סינא, "קאנון הרפואה", והוא מדבר שם על "השוֹמֶן אחר הרזון בשני העמידה". שני העמידה – כלומר 'שנות העמידה'.
נראה אפוא שהצירוף הזה מקורו בערבית, וההיגיון שבו: השנים שבהן גוף האדם חדל לצמוח ולהתפתח. 'עמד' שמשמעו 'חדל' יש כבר במקרא: לאחר שילדה לאה את יהודה לא הרתה עוד, ועל כך ספר בראשית אומר: "וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת", כלומר חדלה ללדת. והיום רגילה האמירה: "עמד מלכת" – נעצר. גיל העמידה – גיל העצירה.
בהשראת הכתוב בתלמוד – "לעולם ישליש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה ושליש בתלמוד" כתב בסוף המאה השש-עשרה השל"ה – ישעיה הלוי הורוביץ: "חיי האדם נחלקים לשלושה חלקים, שהם שנות העלייה, שנות העמידה ושנות הירידה. כנגדם תקנו חז"ל שלוש תפילות: … שחרית בבקר – זמן העלייה (העלייה של היום), מנחה בצהרים – זמן העמידה, מעריב בערב – זמן הירידה. גיל העמידה – ואחריו גיל הירידה….
כתיבת תגובה