האמירה "יופי לך" או "כיף לך" נשמעת מודרנית אבל מתברר שיש לה מקור כבר במשנה בנושא הקשור לחג הסוכות.
"נהנית מהטיול? יופי לך, ואני נשארתי כאן לבדי". "ממש יופי לך!"
יופי לך, יופי לך – יש שהביטוי הזה נאמר בלגלוג, ויש שהוא נאמר ברצינות, אבל מי מן האומרים זאת היום ילדים ומבוגרים – יוכלו לשער שמתחבא כאן ביטוי מן המשנה, הקשור בסוכות: כיצד היו מקיימים את מצוות הערבה בבית המקדש? היו יורדים למוצא שבמבואות ירושלים ומלקטים שם ענפי ערבה, עולים לבית-המקדש ומעמידים את ענפי הערבה בצדי המזבח – ראשיהם כפופים כלפי המזבח, והיו מקיפים את המזבח וקוראים בקול: "יופי לךְ מזבח, יופי לךְ מזבח".
יופי לך, כלומר: לך, המזבח, היופי – השבח. ולמה "לךְ" ולא "לךָ"? מפני שזאת הצורה, גם צורת הזכר, בלשון המשנה. בהשפעת הארמית נעלמה כמעט בלשון הזאת הצורה "לךָ". כך, בהמשך הדברים מתארת המשנה את עבודתה של משמרת הכוהנים בבית-המקדש: "הא לך מצה, הא לך חמץ" – אומרים לכהן.
כך מקובל בכל מסורות המשנה: "הא לך, וגם: יופי לך". והיום יש לנו בלשון הדיבר: יופי, לך, יופי לך, ואפילו: כיף לך – הכול משבחי המזבח שנאמרו בבית-המקדש בסוכות.
כתיבת תגובה