שש לשכות היו בעזרה: שלוש בצפון, ושלוש בדרום: שבדרום – לשכת המלח, לשכת הפרוָוה, ולשכת המדיחין. לשכת המלח – שם היו נותנין מלח לקרבן. לשכת הפרווה – שם היו מולחין עורות הקודשים, ועל גגה היה בית טבילה לכוהן גדול ביום הכיפורים. לשכת המדיחין – שם היו מדיחין קרבי קודשים, ומשם מסיבה עולה לגג ביתהפרוָוה" (משנה מסכת מידות ה, ג).
בבית המקדש הייתה לשכה אחת ששמה היה "לשכת הפרווה" או "בית הפרווה", ושם היו מולחים את עורות הקרבנות.
מה משמעות המילה פרווה?
כבר בימי התלמוד נשתכחה מילת פרווה ושאלו בגמרא "מאי פרוה? (יומא לה ע"א), והאמורא רב יוסף מפרש את המילה כך: "פרוה – אמגושא". כלומר מדובר בשם פרטי של כהן דת פרסי, מעין מכשף, שעל שמו נקראה הלשכה (יש מסבירים שהוא בָּנָה את הלשכה, יש מסבירים שהוא חפר מחילה תחת קרקעית עד הלשכה כדי לצפות בעבודת הכהן הגדול, וכשגילוהו קראו את הלשכה על שמו).
כמו כן, יש פרשנים שמסבירים שהלשכה נקראת פרווה על שם עורות הפָרִים שהיו מולחים בה.
איך מההסברים הללו הגענו למשמעויות היום – עור שעיר, כלומר עור שעיר של בעל חיים, וכן אדרת עור (מעיל פרווה)?
את המשמעות הזו שאלנו מן הערבית. בערבית פַרְוָוה (فَرْوَة) משמעה גם עור שעיר של בעל חיים (ובצירופים גם שיער הראש של האדם). ומכאן קצרה הדרך למשמעות הרחבה יותר הן בעברית והן בערבית – מעיל העשוי מעור שעיר של בעל חיים (או דמוי פרווה כזאת).
כתיבת תגובה