דברים לזכרו של פרופ' שויקה ז"ל

יותר מפעם אחת הייתי צריך ללחוץ עליו כדי שיתארח ב"קולולושה". בעדינות, כמובן. הוא אינו יוצא מירושלים כ"כ כי אינו רואה טוב כ"כ, וגם לא ברור לו דיו למה חשוב לי לראיין דווקא אותו בתנאים האלה.

סיכמנו שכשהוא יגיע לת"א לסידורים או ל"יום כיף" הוא יעדכן אותי ואנסה לשריין את אולפן ההקלטות במטח לאותו היום.

חלפו הימים, השבועות ואף יותר, ולא שמעתי ממנו דבר. מדי פעם בפעם הייתי שולח לו תזכורת, ולאחר כמה חודשים של נדנוד עדין – זה קרה. הוא כתב לי שהוא מגיע עם אשתו ל"יום כיף" בתל אביב, וקבענו מועד ליום ההקלטה: קצת לפני ראש השנה תש"ף.

שמחתי שמחה גדולה. עוד מעט אפגוש אגדה חיה ואשוחח עימה, אפגוש אדם שאין שיעור לתרומתו לעולם התורה כי אין שיעור בישיבה שלא נעזרים בתוכנה שלו – פרויקט השו"ת. אדם שאין איש לשון שאינו נעזר במילון שלו – רב מילים המקוון ולפנים המודפס. אדם שאין אדם שכותב בוורד ואינו מודה לממציא הקו האדום תחת המילה על שהציל אותו משגיאות הקלדה. אדם שאין חוקר במדעי היהדות שלא נעזר בפרויקט הגניזה שלו.

לאחר ששוחחנו בטלפון כמה פעמים כדי לתאם את נושאי הריאיון, היום הגדול הגיע.

הוא הגיע עם אשתו, ובחר להיכנס לאולפן עימה. סוף-סוף גם היא הייתה חלק ממילון רב מילים. היא ישבה לצידו בשקט, ופעם אחת בשיחה הוא גם פנה אליה ועיניו ברקו.

בשיחה גיליתי לא רק שאשתו יקרה לו מאוד אלא גם כמה יקרה העבודה שעשה בצבא וכמה הצבא חייב לו רבות (האזינו לריאיון ותגלו).

בקולולושה, עם אשתו. תצלום: גבי ארד

בשיחה שוחחנו על דברים רבים הקשורים לעולם המחשבים, המתמטיקה והלשון – עולמות תוכן שאוחדו אצלו ועליהם דיבר בלהט, בהתלהבות, בתשוקה. ודווקא בשל כך היה דבר אחד שהכביד על ליבו והטריד אותו: מדוע המילון שפיתח במטח בשיתוף ידיעות ספרים וספרי חמד ועוד גופים הוצנע יחסית ולא פורסם דיו.

אע"פ שתשובות לא היו לי, שמחתי שנתתי במה לסיפור שלו ולזעקה שלו.

בתום השיחה ישבנו הוא, אשתו ואני בלשכה של מנכ"ל מטח – יוסי בידץ. יוסי מנכ"ל טרי יחסית, ולא אני ובוודאי לא הוא היינו בתקופה שפרופ' שויקה פיתח את המילון במטח. האנשים שהיו בתקופה ההיא אינם במטח עוד והמנכ"ל שהיה בימים ההם כבר נפטר. לכן על אף הרצון לספק לו תשובות – לא יכולנו לסייע בפתרון התעלומה.

פרופ' שויקה עם מנכ"ל מטח (מימין)

בתום השיחה ירדנו הוא, אשתו ואני למבואה של מטח. ביקשתי ממנו סלפי, הוא הסכים, הודיתי לו שוב והוא יצא עם אשתו ממטח.

לא אשכח את המחזה שראיתי: הוא והיא שלובי ידיים פוסעים מחוץ לכניסה של מטח לכיוון החנייה.

המחזה היה רומנטי, משובב נפש ומעורר קנאה.

לא דמיינתי שזו הפעם האחרונה שאראה אותו או שזה יהיה הריאיון האחרון שהוא יעניק למישהו, אבל זו התמונה האחרונה שלי ממנו.

ביום שישי האחרון התוודעתי לפטירתו לאחר שאנשים שונים שלחו לי הודעות בוואטסאפ ובפייסבוק שפרופ' שויקה נפטר.

התעצבתי על הבשורה. אמנם מצאתי בי מזור קל על שהספקתי לשוחח עימו ולהביא את סיפורו וקולו לציבור, ואבל כאב לי שהוא נפטר עם הצער על שאלת המילון בלי שהיה סיפק בידי או בידי מישהו להשיב לו על תמיהתו.

אולי אשתו תמצא את התשובה, ותהא זו מנוחתו.

יהי זכרו ברוך.

להאזנה לריאיון האחרון של פרופ' שויקה – לחצו כאן.

..

.

מה דעתך על אלה?

הצצה אל מאחורי הקלעים של קולולושה הפרק החי הלוויתן ואני נגד ההיפופוטמית שעל הגג הכללים החדשים של הכתיב חסר הניקוד – במה הועילו חכמים בתקנתם? מיוחד לרגל פתיחת השנה האקדמית החדשה: כל כתבי העת העוסקים בלשון העברית