גלו את ההיסטוריה של השורש ר-ו-ע המקראי והשורש ת-ר-ע החז"לי.
@yiramne מה עושים בשופר – מתריעים, מריעים או תוקעים? #לומדים_עם_טיקטוק #לומדיםעםטיקטוק #עברית #לשון #שופר #ראשהשנה #חגשמח #תקיעתשופר #תרועה #שברים #תקיעה #שנהטובה #יוםהכיפורים #יוםכיפור @ירעם נתניהו @ירעם נתניהו @ירעם נתניהו
תמלול:
בשופר – תוקעים, מריעים או מתריעים?
במקרא – תרועה היא תקיעה בשופר או בחצוצרה וגם הרמת קול (בעיקר של שמחה).
תרועה – מהשורש ר-ו-ע. כמו: תנומה מהשורש נ-ו-מ, תשובה – מהשורש ש-ו-ב.
כלומר התי"ו אינה חלק מהשורש.
מהמילה תרועה נוצרו להריע, הֵריע ועוד.
בתקופת חז"ל – תפסו את התי"ו של תרועה כחלק מהשורש, ויצרו שורש חדש: ת-ר-ע.
מהמילה תרועה נוצרו להתריע, התריע ועוד.
בימינו אנחנו נהנים משני העולמות, גם מלהריע המקראית וגם מלהתריע החז"לית, אבל בבידול במשמעות:
- להריע – להרים קול "חיובי" – כשרוצים להביע הערכה, עידוד, חיבה. כמו: הקהל הריע לראש הממשלה.
- להתריע – להרים קול "שלילי" – כשרוצים להביע מחאה, זעקה וכדומה. כמו: המפגינים מתריעים על יוקר המחיה בארץ.
המשמעות העתיקה של להריע ושל להתריע לא שרדה, והיום אומרים: לתקוע. לתקוע בשופר.
כתיבת תגובה