גלו מה מקור המילים: סניור, סנטור, סנאט, סנילי, סניוריטי, וטרינר, ענתיקה, עתיק, סניוריטי, עתיק יומין.
אילו זה היה תלוי רק בּמה שהצירופים הלשוניים מאפשרים, היינו יכולים להיות זקנים, נואם רומאי, אדון, חברי בית המחוקקים או סֶניליים – כי כולם מאותו שורש מילולי. הכל מתחיל בשורש הלטיני sen ובנגזרותיו השונות. בסֶנִילִיים דווקא נסיים, כדי שלא נשכח בדרך את שאר הרשימה…
הֵי, סֶניור, אתה בעצם זקן, ואפילו זקן יותר! כי סניור נגזר מהשורש sen שיצר בלטינית את senex, זקֵן, ואת senior (זקן יותר) ונגזרותיו הרבות אך דומות בשפות שונות כמו צרפתית, איטלקית, ספרדית ועוד, שכולן עוסקות באדון, בגברת ובעלמה. ממנו נגזר גם Sir באנגלית. זה לא נעצר בפנייה למישהו, ונוצרה הגדרה לקבוצה שליטה. כל מי שביקר בפירנצה זוכר את היטב העתק פסל "דוד" הנמצא ב- Piazza della Signoria, הכיכר של בנייני קבוצת השלטון, ה-Signoria, שניהלה את העיר האיטלקית. צופֶה על הכיכר ה- Palazzo Vecchio, הארמון הישן. ואותה מילה עצמה, vecchio, שניגע בה בהמשך, משמשת גם לציון ישן וגם לציון של (אדם) זקן.
אבל דומה שהקדמנו את המאוחר, ועוד לפני פירנצה היה ברומא ה-senate שישבו בו סנאטורים, שלפחות בהקשר המילולי הם הזקנים, ולכן גם, כפי שפעם (הרבה יותר מאשר בתקופתנו) ראו בהם את החכמים. ובכל מקרה בעיר רומא, הישנה והחדשה, תראו את שילוב האותיות SPQR לציון senatus populusque Romanus שפירושו: הסנאט והעם הרומאי. והם עצמם כבר אמרו Senectus ipsa morbus est, "הזִקְנָה עצמה היא מחלה". נואם ידוע מאוד ברומא של המאה הראשונה היה Seneca (איזה נואם פוליטי היה קורא הים לעצמו קשישא?). אבל, ההקשר הרווח ביותר בשימוש היום בשורש זה נוגע לסֶניליות, וכאשר מדברים עליה מתכוונים לזִקְנה שלאו דווקא מכבדת את הבַּחֲרוּת, והיא תיאור רפואי של הגיל המתקדם והיחלשות הנפש והרוח. ושוב אנחנו נזקקים לפתגם הלטיני Senex bis puer שפירושו: אדם זקן הוא ילד בַּשֵּנִית (bis, בשנית, פירושו שוב, כמו ב- bis במובן של הַדרן בתיאטרון, כזה שחוזרים עליו, מהדורה).
כך שאתה יכול להיות Sir, או ליהנות מִבְּכִירוּת במעמד, seniority (סניוריטי) – אבל גם להיות, לא עלינו, סנילי.
ואצלנו, דרך ארוכה עברו זִקני העם וזִקני העדה מן התקופה שזקֵן היתה כמעט מילה נרדפת לחכם (רבי יוסי הגלילי אומר: אין זקן אלא זה שקנה חוכמה) וה-alderman (איש המעגל הקרוב לשליט, היום במשמעות של חבר במועצת העיר) – ועד להיותם ה-oldies, או זִקני צפת שמזכירים אותם בעיקר בקשר לשלג שיורד בחנוכה, כאלה שהזִקְנָה קפצה עליהם.
ה-old האנגלי החל את דרכו בשורש al שפירושו להזין, לגדל (ממנו יצאו בהמשך בין היתר altus, גבוה, כלומר זה שגוּדַל גבוה, וגם יצאו alumni, בוגרים של מוסד כלשהו, כאלה שגדלו וטוּפּחו בו). הלשונות הלטיניות העדיפו להסתמך על vetus הלטיני, "זה שיש לו הרבה שנים" ויצרו את vecchio באיטלקית (כזה הוא גם "פּוֹנְטֶה וֶקְיוֹ" בפירנצה), vieux בצרפתית ו-viejo בספרדית – כולם במשמעות זקן, בדרך כלל גם לאדם וגם למקום ישן. והלוחמים הוותיקים, ה-veterans, גם הם לקחו את שמם מן השורש vetus – וכמוהם, די במפתיע, הווטרינרים, אלה שמטפלים בבעלי חיים, ובמקור רופאי בהמות, מכיוון שעסקו בבהמות שהיו מספיק זקנות כדי למשוך משאות!
ואם משהו כבר מאוד ישן, הריהו antique. היינו מאוד רוצים ש"ענתיקה" זו תהיה מן המילה עתיק – ולא היא. antiquus הלטיני נגזר מ-ante (לפני, בלטינית, כמו am לפני הצהריים). ולעומת זאת, עתיק שלנו, בעברית, מקורו בשורש ע-ת-ק, להזיז. עתיק יומין הוא זה שבעצם הימים הוּזזו בו הרבה לאחור, מועתק ורחוק ממקומֵנו ומזמנֵנו (העתקים והזזות כאלה קיימים גם בגיאולוגיה). הוא העתיק מקום מגוריו, אין פירושו שיָצַר העתק של דירתו – אלא שהעביר את מגוריו למקום אחר.
כתיבת תגובה