על מקור המילים: עיפרון, גרפיקה, גרפולוגיה, המוגלובין, המטולוגיה, לאוקמיה, פניצילין, פין.
מי עוד זוכר שלפני מעבד התמלילים הממוחשב, כתבו אנשים בעט ובעיפרון? ה"רגע" מתגייס כדי לגול עפר מעל העיפרון הנשכח מלב.
עיפרון, כך מתבקש, הוא מלשון עוֹפֶרֶת, אותו מקלון של חומר, שחור בדרך כלל, הנתון במעטפת עץ ומשמש לכתיבה. מתבקש, אבל למרות שבעפרונות לא תמצאו אפילו גרם אחד של עופרת, בכל הלשונות שם הכלי נגזר מעופרת. אליעזר בן-יהודה, שחיפש תמיד את המקורות הקדומים כבסיס לחידושיו הלשוניים, קרא לכלי הכתיבה אַבְרוֹן, מפני שבלשון חכמים אָבָר הוא שם למתכת שיש המזהים אותה עם עופרת. "מביא סלון של חרס או של אבר ומניח ידו תחתיו עד שהוא מתמלא מים" נאמר במסכת מקוואות במשנה. בל נשכח, שבעולם העתיק וגם מאוחר יותר, לעופרת, plumbum בלטינית, היה תפקיד חשוב מאוד בכל הקשור לצנֶרֶת, ומכאן השרברב שהוא plumber.
אבל האַברון של בן-יהודה לא נתקבל בעברית אלא דווקא העיפרון, מילה שחידש יוסף קלוזנר במקום "עֵט־עופרת", וגם עופרת גברה על אבר. בן-יהודה עצמו אומר כי את האבר ראוי לקשור "להעופרת השחורה, המשמשת לכתיבה, graphite". ואכן, מה שיש בעיפרון אינו עופרת אלא גרפיט, אשר קיבלה את שמה במאה ה-18 מפני שהחומר משמש לכתיבה, ו-graphein היוונית פירושה לכתוב, וממנה קיבלנו גם את הגרפיקה, הגרפולוגיה ועוד.
עופרת אֵין – אבל שמו של כלי הכתיבה הזה נסמך בלשונות רבות על חומרים שיש או שאין בו. בערבית, עיפרון הוא קלאם-רצאצ (עֵט-עופרת, כמו לפני החידוש עיפרון). בספרדית עיפרון הוא lápiz, מן הלטינית lapis, אֶבֶן, ואותה אנו מכירים מ- lapis lazuli שהיא אבן בגון תכלת יפה, ושמה ממקור ערבי שהתגלגל אפילו ל-Squadra Azzurra, התכוּלים, נבחרת הכדורגל של איטליה. ולהבדיל, lapidation היא סקילה באבנים. האיטלקים קוראים לעיפרון matita, שמשמרת בשמה את המינרל הֶמַטִיט, מחצב נפוץ שבאחת מתצורותיו צבעו אדום עז, וחתיכות ממנו שימשו כדי לצייר. השם, והקשר לצבע האדום, הוא מן היוונית הַימַה שפירושה דם, וממנה בין היתר המוגלובין, המטולוגיה ולאוקמיה. בגרמנית הלכו על Bleistift וגילו נאמנות לעופרת, Blei, והצרפתים דווקא העדיפו את הצבע הלבן וקראו לעיפרון crayon, כי הוא מכיל craie , אבן-גיר לבנה.
אתנחתא קטנה לטובת העט: pen באנגלית היא מ-pinna, נוצָה בלטינית – וממנה קיבלנו גם את penna, נוצה וגם עט-כתיבה (הקשר ברור) באיטלקית – וגם, כמה מפתיע, אטריות מסוג penne, צינוריות דמויות נוצה.
ומנין pencil באנגלית? pencil היא מן הלטינית peniculus – מילולית זנב קטן – שהיא מכחול, מברשת קטנה משיער הזנב של בעלי חיים, כגון אלה ששימשו לכתיבה וציור לפני היות העפרונות המודרניים. בצרפתית pinceau ובאיטלקית pennello הם מכחול. מאותו שורש גם הפניצילין שהופק מן הפטריה Penicillium notatum. המסע הלשוני מגיע למקומות מעניינים כי מקור המילה הוא מ-penis (פינס) הלטינית, פעם זנב, והיום בעיקר הפין הגברי. מה שיביא בוודאי את חדי-העין לקשור בין המכחול הלטיני – ובין מעשה "המכחול בשפופרת", הביטוי העברי היפה למעשה גבר בעלמה. ומי שאוהבים משחקי-לשון, יגייסו לעזרתם את המשפט הידוע מתוך ספרי-הזכרונות שכתבנו פעם, ויאמרו: פתאום נפל העיפרון / וזהו סוף הזיקָרון…
כתיבת תגובה