על מקור שמות הארוחת בשפות זרות.
החלק העברי ב"רגע" זה יהיה קצר ביותר, מכיוון שעניינו בשמותיהן של הארוחות – ובעברית, כמה חבל, הדמיון כנראה לא פעל יותר מדי, ויש לנו שמות חסרי-השראה: ארוחת בוקר, ארוחת צהריים וארוחת ערב. בדוחק נוכל להוסיף את ארוחת עשר וארוחת ארבע (הילדים, צרכניהן העיקריים, לא נהנו במקרה זה מעודף-יצירתיות), ואת יציר הכלאיים בוהריים, צירוף של בוקר+צהריים, כתרגום
ל-brunch. ואם נחטט נוכל להוסיף את הארוחה המַפסקת לפני צום יום כיפור (אבל אין שֵם לארוחה שבאה כששוברים את הצום!), ואת הסעודה השלישית של מוצאי שבת. "כל אדם מישראל בין איש או אשה, חייבים לאכול בשבת שלוש סעודות, אחת בלילה ושתיים ביום" נאמר בקיצור שולחן ערוך.
עד כאן העברית; מזל שבני תרבויות ולשונות אחרות הקדישו לכך קצת יותר דמיון.
ארוחת הבוקר מגיעה אחרי השעות שבהן לא מכניסים דבר לפה, ותפקידה לשבור את הצום של הלילה – ומכאן שמה בשפות אחדות. breakfast האנגלית היא תרגום מילולי של שבירת צום. המילים desayuno בספרדית ו- petit déjeuner בצרפתית (שבירת-צום קטנה) מביעות אותו רעיון. שתיהן נגזרות מן הלטינית ieiunare שפירושה לָצוּם, ומייד נשוב אליה בהקשר של ארוחה אחרת. דווקא האיטלקית, הקרובה ללטינית, בחרה בצמד המילים prima colazione לארוחת בוקר, מפני ש-colazione מקורה בפועל שמצביע כנראה על כך שזו היתה ארוחה שכמה אנשים הביאו אליה את המנות שהכינו. היו זמנים ומקומות ש-colazione היתה בכלל ארוחת ערב או צהריים, ולכן הדביקו לה את prima כדי שיוּבן שהמדובר בארוחה הראשונה של היום. הגרמנים, תכליתיים כדרכם, בחרו ב-Frühstück, כלומר אוכלים חתיכה (stück) מוקדם (früh), מילה שהתגלגלה כמובן ליידיש פרישטיק.
שברנו את הצום והגענו לצהריים וכאן זה יכול להיות כבר dinner כהלכתו, שהוא מן הצרפתית המוקדמת disner – והנה הוא קשור שוב לצוֹם שהזכרנו קודם, כי פעם מילה זו שימשה גם לארוחת בוקר, ורק מאוחר יותר נדדה לכיוון הצהריים, השעה שבה נוהגים to dine, לסעוד. ובכלל, יש לא מעט בלבול בשמות הארוחות, ולאותה סעודה יש מי שיקראו גם lunch ולעיתים luncheon, שם שנבע כנראה ממילה אנגלית עתיקה ל"חתיכה", מה שמרמז שהיתה זו ארוחת ביניים.
הבלבול בין שמות הארוחות מתרחב גם כשמגיעים לתרבויות שונות ואפילו כאלה שדוברות אותה לשון. הצרפתית של בני קנדה שימרה את לשונם של המתיישבים הצרפתיים בארץ זו לפני מאות שנים, ולכן מבחינתם חלוקת הארוחות היא déjeuner – dîner – souper לבוקר-צהריים-ערב, בעוד שלצרפתים של צרפתdîner הוא דווקא ארוחת ערב. ה-souper הוא ה-supper באנגלית, עם הקשר אפשרי ל-soup, מרק, מזונם העיקרי של רבים בעבר בארוחת ערב.
סיימנו את מנוחת הצהריים (חיים קשים עם כל הארוחות האלה…) והגענו לארוחת ארבע שיש לה שמות כמניין המנהגים והתרבויות. האנגלים ידברו על five o’clock tea, הבלגים יעלו מחדש את המונח הלטיני לארוחה והם מדברים על collation. בצ'ילה הרחוקה, ורק שם, ארוחת אחרי הצהריים זכתה לשם המוזר once שפירושו אחת עשרה. מה הקשר? אומרים, שהיא נובעת מן המילה בת 11 האותיות aguardiente שפירושה מֵי-אש, והסיפור הוא שהפועלים במכרות היו "מְתַבּלים" את הארוחה שלהם ב"שוֹטים" של המשקה החריף, וכדי להסוות את העניין התייחסו אליו כ-once, אחת עשרה. בכמה לשונות באירופה (merenda באיטלקית ודומות לה באחרות) היא ארוחה קלה, יש מי שאומר כי היא מציינת שעת צהריים והקשר הוא ל-meridian, קו הצהריים, ולפי אחרים זה משורש הקרוב למילה merit, כלומר היא ניתנה למי שהדבר הגיע לו. הספרדית almuerzo לארוחה נשמעת אמנם ממקור ערבי, כמו מילים רבות בשפה זו, אבל היא דווקא מן הלטינית admorsus כלומר זה שנָגסוּ בו, מן הפועל mordere, לנשוך.
וכך הגענו לארוחת הערב שהיא בשפות הלטיניות היא cena, כנראה מהמילה כללי, משותף (קרובה למילה con, עִם) מפני שבעבר הרחוק זו היתה הסעודה המשותפת לכולם. בתיאבון!
כתיבת תגובה