על מקור המילים: אוזן, איזון, לאזן, מאזניים, אונה, מוזאין, אודיו, אודישן, אודיולוגיה.
מה עושים באוֹדישן למוּאזינים מתחילים? כּוֹרים אוזן. וזאת נעשה גם אנחנו. אוזן, ומילים דומות לה בשפות האיזור כמו ארמית וערבית, היא איבר השמיעה שלנו. אבל לא רק: באוזן – וליתר דיוק באוזן הפנימית – מצוייה המערכת המופלאה ששומרת על שיווי-המשקל שלנו, ולמרות שגדול הפיתוי לקשור בין איזון, שיווי-משקל, לאוזן – אין שום קשר ביניהם. לאַזֵּן לא בא מהמילה אוֹזֶן, והמַאֲזָן אינו קשור לאוזן, ממש כמו ש-ear, אוזן, אינה קשורה ל-hear, לשמוע.
מן האוזן קיבלנו כמובן את האוזניה, וגם את האוּנָה, שהיא חלק מן הרֵיאה, מילה שמקורה באוּדְנָא, אוזן בארמית, כנראה בגלל הדמיון בצורה. ועוד משפה שכנה: אֻדְ'נ בערבית היא אוזן, והמוּאזין הקורא לתפילה במסגד קיבל את שמו מהפועל הקשור לאוזן שפירושו להכריז. את תפקידו הוא קיבל לא לפני שעשה אוֹדִישְן, המביא אותנו ישירות למילה audio (אודיו) בלטינית שפירושה אני שומע. האודישן הוא בעצם שימוע; audio עניינו בשמיעה ו-video בראייה, ולכן מֵיצג אור-קולי הוא audio-visual.
audio בא מ-auricula, אוזן בלטינית, ומאותו מקור נגזרו גם ear באנגלית,Ohr בגרמנית, oreille בצרפתית ו-orecchio באיטלקית, שָׂפָה שבה החליטו כי מה שבולט אצל הלוקים במחלת החזֶרֶת אינו הדמיון שלהם לחזיר, אלא דווקא האוזניים, ולכן היא נקראת orecchioni. מכאן כמובן גם auditorium, אולם שבו שומעים מוזיקה או הרצאות. ומכאן גם auditor, שהוא מבקר, כזה שעורך ביקורת, בדומה לרואה-חשבון. במקור, הוא היה שומע, מקבל דוחות. ועוד מקצוע, קלינאי/ת תקשורת, העוסק בין השאר באודיולוגיה, טיפול בליקויים של מערכת השמיעה. ואפילו למכוניות אנחנו מגיעים עם שורש זה: המכונית Audi הגיעה לשמה הנוכחי אחרי שתרגמו מגרמנית ללטינית את המילה horch, שומע, כשמו של הבעלים והמייסד August Horch. תארו לכם שבמקום "אאודי" היתה נקראת "שמעון".
אם הולכים עוד מעט אחורה בהתפתחות הלשונות מגיעים ליוונית העתיקה שבה ot היא אוזן, ומכאן otalgia שהיא כאב-אוזניים (algo הוא הכאב, כמו בתרופה algolisin). ואם כבר עסקנו בתרופות זכרו את טיפות-האוזניים דקס אוֹטיק, כמובן משורש זה.
וכדי לשַׂבֵּר את האוזן: היא אינה משמשת רק לשמיעה, ויש לה תפקיד חשוב בנשיאת עגילים, הנקראים באנגלית earrings, ובעברית פשוט וויתרו על האוזן ונשארנו עם החפץ העגול, הטבעת, ומכאן: עגיל.
והנה שלוש דוגמאות להתעלמות מזכות הראשונים של השפה העברית, שכל השומע אותן תצילֶנה שתי אוזניו, והן לקוחות ממילון אטימולוגי באינטרנט. הראשונה: ear, אומר המילון, ככינוי לידית של כלי, היא ביטוי מן המאה ה-15 המבוסס על אנגלית קדומה. מה שלא ידע מחבר המילון הוא שהמילה שימשה כבר בזמן המשנה בדיוק בפירוש זה: "המוציא חבל, כדי לעשות אוזן לקוּפה" נאמר שם על עשיית בליטה בכלי כדי לאחוז בו. "כינוי לדברים שיש להם קצת דמיון לאוזן בעלי-חיים, אוזן-כלי, בליטה בכלים בצורת אוזן יאחזו בה", אומר בן-יהודה. וגם מדברים על "אוזן הנעל", לולאה בנעל לאחוז בה אגב נעילה. דוגמה שנייה: אותו מילון אטימולוגי מדבר על הביטוי walls have ears כאילו הוא משנת 1610 – מכיוון שמחברו כנראה לא שמע על מדרש רבה לספר ויקרא, שנכתב הרבה מאות שנים לפני כן: "אוזניים לדרך ואוזניים לכותל". ושלישית: "עבד נרצע" מן התנ"ך, כזה שרוצעים את אוזנו כשאינו רוצה לצאת לחופשי לאחר שבע שנים, כאות לבעלוּת של אדוניו עליו, התגלגל ל-earmark האנגלית, ביטוי המעיד על בעלות, שלפי אותו מילון נולד רק במאה ה-16.
תודה לכם שהייתם "קהל שבוי", captive audience, והאזנה נעימה.
כתיבת תגובה