על סגנון הכתיבה של יורם קניוק ועל המילה שהמציא: בלבדיות.
שלושים ליורם קניוק
מנחם: שלום, כאן מנחם פרי ורות אלמגור-רמון. בחודש שעבר הלך מאתנו הסופר יורם קניוק. לפני שש שנים יצא ספרו "על החיים ועל המוות" ובו מבט על חייו מנקודת מבט של מי שכבר כמעט עבר מן העולם, אך שב ושפע כתיבה בלשון רעננה ושוטפת. "הוא דיבר בדיוק כמו שהוא כותב", אמר עליו העיתונאי גדעון לוי בערב לכבוד צאת הספר. ואיך הוא כתב, רותי?
רותי: הוא כתב בדיוק כמו שהוא דיבר: בספריו, בקטעי יומן הרשת שלו – כתיבה בלשון דיבור יפה, לשון טבעית ושוטפת, בלי בלמים, בלי מעצורים. אפילו מילים שחידש נשמעות טבעיות כבלשונו של ילד המחדש לפי צורכו: "ליד הבית", הוא כותב בעל החיים ועל המוות – "ממש מול היופי השלֵו שהוסתר והיכן שחיפשתי מרזב שינגן לי את שירי ערש ילדותי, נשאר מעט ים פתוח. משה אבי היה שוחה בו כל יום בחמש אחר הצהריים בדיוק, אחרי שרוב השוחים כבר הלכו הביתה, כי הוא אהב את הים בַּלבדיות שלו."
'לבדיות' היא שם עצם מופשט מתואר הפועל המקראי "לבד", השכיח מאוד גם בלשוננו, ושכיחות גם נטיותיו: לבדי, לבדך, לבדו. "את המילה 'לבדיות' עצמה כבר מוצאים אצל סמ"ך יזהר בספרו ימי צקלג: "בדידות, עצב, לבדיות" הוא כתב. אבל יורם קניוק יצר יצירה לשונית חדשה – "בלבדיות שלו", הנשמעת טבעית כלקוחה מעולם הדיבור, אך יפה גם לכתיבה, ואפילו דו-משמעות יש כאן: הלבדיות של הים, שנשאר לבדו לאחר שעזבו אתו השוחים, והלבדיות של משה אביו, שבחר להיות לבדו – הוא והים.
מנחם: יורם קניוק – חודש למותו. רא"ר – תודה.
כתיבת תגובה