על ההבדל בין המילים ועל המקור המפתיע של ציטוט ושל ציתות.
מנחם: שלום, באולפן מנחם פרי ורות אלמגור-רמון. אחת המילים היפות, למעשה לא יפה, הוא ציתות – ציתות לשיחות טלפון למשל. אבל המילה הזאת נשמעת בדיוק כמו ציטוט שהוא אמירת דברים בשם אומרם – איך מבדילים בין המילים?
רותי: נכון, מאחר שאין לנו בעברית החדשה הבחנה בין טי"ת לתי"ו, כפי שהייתה בוודאי בימי קדם, המילים נשמעות כאחת, והתוצאה היא שמבלבלים ביניהן בכתיב.
המילה ציטוט, בטי"ת, נכנסה לעברית החדשה מגרמנית ומן השפות הסלביות, ומקורה בפועל הלטיני citare. מכאן ציטוט, ציטטה, שחלופתה העברית – מובאה, והפועל – לצטט.
ציתות שהוא האזנה לדברים שאינם מכוונים למאזין, הוא עברית טהורה, והכתיב בתי"ו. הפועל לצותת באמת יפה, ואפילו הקשרו המקורי יפה: הספר החיצוני ספר בן-סירא, מדבר בשבח שוחרי החכמה, ואומר: "אשרי אנוש בחכמה יהגה… המשקיף בעד חלונה ועל פתחיה יצותת". המצותת על פתחי חלונה של החכמה משקיע מאמץ כדי להגיע אליה. לצותת יש פעם אחת גם בתלמוד הירושלמי, ובכמה פיוטים. גם הפועל 'לציית' – לשמוע בקול – בא מן השורש הזה, ומקורו בארמית. ובערבית המילה הרגילה לקול היא صوت מאותו השורש. התחנה שאנחנו משדרים בה נקראת: صوت إسرائيل – קול ישראל. לצותת – להגיע אל הקול שלא בדרך הרגילה, והיום הציתות הוא פעולת מודיעין – בין אויבים, ולפעמים גם בין חברים.
מנחם: תודה לך, רא"ר.
כתיבת תגובה