על המילים שנוצרו מהמילה אצבע: אצבעוני המודרני ואצבעי החז"לית.
רותי: שלום, כאן צילה אילן ורות אלמגור-רמון.
"וּבְרֹאשׁ הַגְּדוּד צוֹעֵד אצבעוני המפקד", שמענו בשירם של אלה אמתן ויצחק לוי, משנת 1941.
המילה "אצבעוני" משמשת בעברית החדשה בתרגומים של אגדות ילדים, גם באגדה רבת הגרסאות ובהן גרסה של האחים גרים על זוג חשוך ילדים שבורך בסופו של דבר בילדון זעיר ורב עלילות – בתרגום ליידיש הוא נקרא בעבעלע – שעועית, ובעברית אצבעוני או אגודלי, גם בסיפור הילדים של הסופר הדני הנס כריסטיאן אנדרסן על ילדה זערורית ורבת אומץ – אצבעונית – בדנית היא נקראה Tommelise ובאנגלית Thumbelina – אגודלית בתרגום מילולי, וגם בשירו של ביאליק הפותח במילים "מִי זֶה דוֹפֵק עַל חַלּוֹנִי נַעַר קָטֹן אֶצְבְּעוֹנִי!" והמילה נכנסה, כפי ששמענו, לשיר "במדינת הגמדים".
מן העברית החדשה נפליג אל העברית של חכמי התלמוד: מסכת בכורות בתלמוד הבבלי מביאה בשמו של ריש לקיש הנחיות בתחום הגנטיקה, ואומרת: "גבוה לא ישא גבוהית שמא יצא מהן תורן, ננס לא ישא ננסת שמא יצא מהם – אצבעי". מתברר אפוא שכבר לפני יותר מאלף חמש-מאות שנה הילכה בעברית המילה אצבעי – שגודלו כגודל אצבע, בהשאלה ובהגזמה כמובן, ואולי הייתה הצורה הזאת יכולה לשבח את מקצב השיר "במדינת הגמדים" וגם להקל על השרים: "ובראש הגדוד צועד – אצבעי המפקד".
כתיבת תגובה