בכי רע – יש קשר לבכי, לבכות, וגם: המשמעות המקורית של "בכי טוב".

מנחם: שלום, כאן מנחם פרי ורות אלמגור-רמון. לא מזמן שמענו איש ציבור אומר: "בסוף היה בֶּכי רע". האם יש קשר בין "בכי רע" לבין בכילבכות?

רותי: מנחם, האמירה שהבאת מעניינת מאוד. עולה ממנה – מה שנקרא – אטימולוגיה עממית, כלומר פירוש מוטעה למילה כלשהי, הנשמעת סתומה, ולכן הדוברים, באופן טבעי, בלי לחשוב אפילו, קושרים אותה למילה אחרת, מוכרת יותר. מה קרה כאן? נתחיל מבראשית: במעשה הבריאה היה אלוהים מרוצה מעצמו, ועל כך כתוב כמה פעמים: "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב". הצירוף "כי טוב" נתן השראה לדורות המאוחרים יותר:

"לעולם יִיכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב", אומר התלמוד כמה פעמים, והכוונה היא: ייכנס כשעדיין אור וייצא כשכבר אור, מפני שעל האור נאמר "וירא אלוהים (את האור) כי טוב". מכאן נהוג לומר בעברית החדשה, העברית שלנו: הדיון הסתיים בכי טוב, כלומר: ב-"כי טוב".  אבל הראש היהודי והישראלי ממציא לנו פטנטים, גם לשוניים, ומרחיב את השימוש הזה: כשם שיש ב"כי טוב", כך יש: ב"כי רע". למשל: אם הדיון נסתיים בתוצאה טובה ורצויה, אומרים עליו שנסתיים בכי טוב. אבל אם נסתיים בתוצאה לא רצויה, אומרים: הסתיים בכי רע. אבל עם השימוש הולך המקור ומתערפל, והדוברים קושרים בטעות את "בכי רע" למילה בכי, ואז שומעים אמירות כמו זו שהצגת בפתיחה: "בסוף היה בכי רע". נאמר שוב – הבֶּכי אינו קשור לכאן. הדיון, או המאבק, הסתיים בכי רע, ואותו "כי רע" מבוסס על: כי טוב. וירא אלוהים כי טוב.

מנחם: הנה סיימנו בכי טוב. רות אלמגור-רמון – תודה רבה.