מאחורי הקלעים של המילה נאום ועל הקשר שלה למילה נהם.
מנחם: שלום, כאן מנחם פרי ורות אלמגור-רמון, והיום – משהו על נאומים. מניין הנאום העברי?
רותי: נראה, מנחם, שדיבורים היו אצלנו תמיד במרכז העניינים. בשפות אירופה המילה המקבילה לנאום נגזר בדרך כלל ממילים אחרות, כמו: speech באנגלית, למשל, מ-speak. בעברית ובערבית יש מילה עצמאית: נאום בעברית; ח'יטאב בערבית. הפועל נַאַמַ קיים גם בערבית, אבל שם משמעותו ללחוש, לשאוג, לנהום – ובאמת יש כנראה קשר בין נהמה לנאום.
נאום – מן התנ"ך: אלוהים נואם, וגם בני אדם: הנה דבריו המאיימים של ירמיהו: "הִנְנִי עַל הַנְּבִיאִם נְאֻם יְהֹוָה הַלֹּקְחִים לְשׁוֹנָם וַיִּנְאֲמוּ נְאֻם" – לוקחים – כנראה מלשון "לקח".
בלשון התלמוד והמדרשים, יש לנו פחות נאומים, ונאם הוא פשוט אמר. כמו שאנחנו מוסרים היום דיווח על שיחת יום יום ואומרים: אז הוא אמר לי… אז אני אמרתי לו, הם אמרו: נאמתי לו… והוא נאם לי ואני נאמתי לי. ויש גם צורה בלי אל"ף: הוא נם ואני נמתי. אילו היינו מאמצים את הצורה הזאת, היינו אומרים על שר שהוא נם בישיבת הממשלה, ואפילו זכה על כך לשבחים.
אליעזר בן יהודה לא רצה להעביר את הנאום ממשמעותו הקדומה למשמעותו היום, והוא חידש את המילה מנאם – הוא עצמו וכמה מן הסופרים השתמשו במילה מנאם, וס' יזהר, למשל, כתב ב"סיפורי מישור" שלו: "לנואמים יעניק את כוח מנאמם". בל כפי שאנחנו יודעים המילה מנאם לא נקלטה, וחזרנו אל הנאום הישן והטוב.
מנחם: רא"ר – תודה רבה.
כתיבת תגובה