גוף ראשון עתיד

רותי: שלום, באולפן רות אלמגור-רמון. גינת בסוק עוסקת בהוראה שנים רבות ומתמחה בתאטרון בובות בבתי הספר. היא ביקשה מאתנו להעלות כאן את השיבוש השכיח כל כך בלשון המדוברת, ומיד נראה שלא רק בלשון המדוברת, של הגיית הפועל בגוף ראשון בעתיד ביו"ד במקום באל"ף: "אני ישוב בערב" או "אני לא יחליט לבד".

המילה 'אני' היא שהולידה את השיבוש הזה: היו"ד שבסופה השפיעה על האל"ף שבראש הפועל והפכה אותה ליו"ד: במקום "אני אשוב" – אני "ישוב".

עד עידן האינטרנט והמסרונים הייתה התופעה הזאת נחלת לשון הדיבור בלבד. אבל בימינו אפשר למצוא את השיבוש הזה כתוב בשפע.

חיפוש במרשתת, למשל, מעלה, שהצירוף "אני אחזור" נכתב  כ-51,000   פעמים, והצירוף "אני יחזור" – כ-28,000 פעמים – יותר מחצי. ככל שהפועל שנבחר מדובר יותר כך גוברת שכיחות השיבוש: "אני ארביץ", למשל, יש 2000 פעמים, ואילו "אני ירביץ" – יותר: 2,600 פעמים.

איך אפשר להשפיע על התלמידים, וגם על המורים, להחזיר לפעלים האלה את כבודם האבוד? גינת בסוק מציעה לחבר טקסט קצר לתרגול ולשינון. למשל: אני אשתתף בישיבה, אבל אני לא אפריע, רק אשב בצד ואקשיב, עד שאדע את כל הפרטים.

הנה יש לנו משימה לאומית: להציל את האל"ף של גוף ראשון עתיד.

מה דעתך על אלה?

אאיר לפיד – קבלו סימן לזכור את הכלל מתי כותבים אל"ף בעתיד על אלף שאינו באמת אלף (פרשת בחוקותי) אלוף – למה הוא נקרא כך? תמחוק או תמחק – איך אומרים?