לשם שינוי: מילים ששינו את מטענן

(לחצו להגדלה)

מגזין אדר א תשפ"ד, גיליון מספר 31

הטור בטקסט "חי":

דיבה

המילה דִּבָּה מהשורש ד-ב-ב, ומשמעה דיבור ומלמול. הדיבור יכול להיות חיובי או שלילי, כמו שמציין ד"ר ניסן נצר בספרו '"עברית של שבת".

אבל כיוון שבכל ההיקרויות במקרא דִּבָּה באה רק במשמעות שלילית, כמו בסיפור המרגלים: וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ (במדבר יג לב) – נדבקה בה המשמעות השלילית דווקא.

הוכחה מעניינת לטענה שבמקור הייתה משמעות המילה ניטרלית אפשר למצוא בפסוקים: וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם (בראשית לז, ב), וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה' (במדבר יד, לז). ההוספה רָעָה מוכיחה שדיבה הייתה ניטרלית במקור.

בוטה

ועוד דוגמה מתחום הדיבור: בּוֹטֶה משמעו מתבטא.

המילה בּוֹטֶה נזכרת פעם אחת בתנ"ך, ומשמעה ניטרלי: יֵשׁ בּוֹטֶה כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב וּלְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא (משלי יב, יח), כלומר יש מי שדיבורו פוגע כמו דקירות חרב, ואילו דברי חכמים הם מרפא לנפש.

כיוון שהמילה באה בהֶקשר כואב – כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב – דבקה בה המשמעות השלילית דווקא.

זמם, מזימה, זימה

במקור משמעות השורש ז-מ-מ ניטרלית: לחשוב מחשבות, לתכנן, הן לטוב הן לרע. כמו שכתוב בפסוק מפורש: כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת כַּאֲשֶׁר זָמַמְתִּי לְהָרַע לָכֶם… כֵּן שַׁבְתִּי זָמַמְתִּי בַּיָּמִים הָאֵלֶּה לְהֵיטִיב אֶת יְרוּשָׁלִַם (זכריה ח, יד–טו).

רד"ק בספר השורשים שלו בערך ז-מ-מכותב: "כל זִמָּה מחשבה בין טוב ובין רע, ולפי מקומו יתפרש כל אחד", כלומר מבינים מההקשר אם מדובר במחשבה טובה או רעה.

וגם כאן כיוון שהשורש נזכר לא אחת בהקשרים שליליים דווקא, דבקה בו המשמעות הזו. הנה דוגמות אחדות למשמעות שלילית: וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו (דברים יט, יט), עָשָׂה ד' אֲשֶׁר זָמָם… וְלֹא חָמָל (איכה ב, יז), לָקַחַת נַפְשִׁי זָמָמוּ (תהלים לא, יד).

מכאן יש לשים לב שבפועל זָמְמָה במזמור '"אשת חיל": זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ (משלי לא, טז), אין הכוונה למחשבות רעות אלא פשוט למחשבות לקנות שדה, ובפועל האישה מימשה אותן וקנתה (=לקחה, מלשון מקח וממכר) את השדה.

מה שקרה לזָמַם קרה גם למילה מְזִמָּה וגם למילה זִמָּה – אף הן מהשורש ז-מ-מ.

היום מְזִמָּה משמשת רק בהקשר שלילי, אבל במקרא היא באה גם בהקשרים חיוביים: לָתֵת לִפְתָאיִם עָרְמָה לְנַעַר דַּעַת וּמְזִמָּה (משלי א, ד). יש פה תקבולת: עָרְמָה – דַּעַת וּמְזִמָּה, ומשמעות הפסוק היא שהפתי והנער חסר הניסיון יזכו לערמה, לדעת ולמזימה – כולן מציינות חוכמה.

דבר דומה קרה למילה זִמָּה: במקור המילה ניטרלית ומשמעה מחשבה. אבל כיוון שהיא נזכרת לא אחת בהקשר מיני שלילי דווקא, דבקה בה משמעות זו: וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אִשָּׁה וְאֶת אִמָּהּ זִמָּה הִוא בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ וְאֶתְהֶן וְלֹא תִהְיֶה זִמָּה בְּתוֹכְכֶם (ויקרא כ, יד). וכן: שְׂאִי זִמָּתֵךְ וְאֶת תַּזְנוּתָיִךְ (יחזקאל כג, לה), נִאֻפַיִךְ וּמִצְהֲלוֹתַיִךְ זִמַּת זְנוּתֵךְ (ירמיהו יג, כז).

מעניין לציין כי שורש אח לשורש ז-מ-מ הוא השורש י-ז-מ, והתמזל מזלו: אע"פ שהיקרותו היחידה במקרא היא בהקשר שלילי, נדבקה בו משמעות חיובית. ההופעה היחידה שלו היא בחטא מגדל בבל: וַיֹּאמֶר ה' הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת (בראשית יא, ו).

מהשורש היחידאי הזה חידש אליעזר בן יהודה את יוזמה, ומכאן צמחו גם יַזָּם, יַזָּמוּת ומֵיזָם (פרויקט).

ערמומי

עָרוּם במקרא פירושו חכם, פיקח.

כׇּל עָרוּם יַעֲשֶׂה בְדָעַת וּכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת (משלי יג, טז), או פֶּתִי יַאֲמִין לְכׇל דָּבָר וְעָרוּם יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ (משלי יד, טו). יש פה ניגוד בין עָרוּם ובין כסיל ופתי. כלומר, עָרוּם הוא חכם.

אבל כיוון שבאחד הסיפורים המפורסמים בתנ"ך, סיפור גן עדן, כתוב וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה (בראשית ג, א), כשנגזרה מעָרוּם המילה ערמומי נדבקה בה המשמעות השלילית דווקא.

(על ההבדל בין עָרוּם = חכם ובין עָרוֹם או עֵירוֹם = נטול בגדים ראו במדור בגיליון 8)

אנשי שֵם, אנשי מידות, אנשי לבב

בסיפור קורח ועדתו כתוב: וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם (במדבר טז, ב).

אַנְשֵׁי שֵׁם – לא מוזכר איזה שם: טוב או רע. מההקשר ברור שהכוונה לשם טוב, כלומר לאנשים ששמם הטוב הולך לפניהם.

דבר דומה יש בסיפור המרגלים: אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת (במדבר יג, לב), ובירמיה (כב, יד) כתוב: בֵּית מִדּוֹת וַעֲלִיּוֹת מְרֻוָּחִים.

בֵּית מִדּוֹת; אַנְשֵׁי מִדּוֹת – לא מצוין אם הכוונה למידות קטנות או גדולות. וכמו שמעיר אבן עזרא על הפסוק בבמדבר: "כל איש הוא איש מידה, רק טעמו מידות גדולות יותר מהכול, וכן 'אנשֵי לֵבָב' (איוב לד לד), ורבים כמוהם".

הפסוק שאבן עזרא מזכיר הוא: אַנְשֵׁי לֵבָב יֹאמְרוּ לִי וְגֶבֶר חָכָם שֹׁמֵעַ לִי (איוב לד, לד). כולנו אנשי לֵבָב, כלומר אנשים שיש להם לב, וברור שהכוונה ללב חכם דווקא.

לב, נשמה, אופי, מזל, ראש, אישיות

בדומה לאנשי לבב, בעברית שלנו רווח השימוש החיובי או השלילי במילים שבמקורן הן ניטרליות לחלוטין, וההבנה החיובית או השלילית נגזרת מההקשר:

איזה לב יש לו – והכוונה ללב טוב, לב זהב.

היא נשמה – הכוונה לאמירה חיובית: היא נשמה טובה.

יש לו ראש – לכולנו יש ראש, אבל פה הכוונה לחיוב: הוא אדם חכם.

יש לו מזל – הכוונה למזל טוב דווקא.

הוא בחור עם אופי – הכוונה לאופי חזק.

הוא אישיות – אישיות חיובית, כמובן.

נעליים איכותיות – יש נעליים שאיכותן רעה, ויש שאיכותן טובה. אבל איכותי התקבע במשמעות החיובית בלבד – איכות טובה.

זה טיפוס זה – טיפוס מיוחד בהקשר שלילי. ודומה לזה: תראה את הברנש הזה – גם פה יש משמעות שלילית או מזלזלת.

מה דעתך על אלה?

איך הפכה ערמומי ממילה חיובית למילה שלילית? (פרשת משפטים) עשוי ועלול – יש הבדל? הממצאים מפתיעים מזימה – גם במשמעות חיובית התופעה המרתקת שקרתה למילה "ניחוח" (פרשת פינחס)