על הקשר בין הבקעת שער ובין בקעה במשמעות עמק.
מנחם: שלום לרות אלמגור-רמון. כאן מנחם פרי. י"ז בתמוז הוא היום שבו על פי המסורת הובקעה חומת ירושלים ואחר כך חרב בית המקדש השני, ולפי התלמוד הירושלמי גם לפני חורבן הבית הראשון הובקעה החומה ביום הזה, אף על פי שלפי ספר ירמיהו "בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ הָבְקְעָה הָעִיר". מהי התמונה הזאת של הבקעה, רותי?
רותי: אנחנו מדברים על הבקעת החומה, וגם, כפי שאמרת, על "הבקעת העיר". "עיר מבוקעה" בלשונו של יחזקאל היא עיר שהאויב פרץ לתוכה.
הבקעה או בקיעה היא שבירה על ידי פילוח: אברהם ביקע את עצי העולה כשהתכונן לעקדת בנו יצחק, וכשהטה משה את ידו על ים סוף – "וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם". ההבקעה היא שבירה בעקבות הפעלה של כוח על משטח, עד כדי שבר. מלך מואב לא הצליח "לְהַבְקִיעַ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם" להכניע את צבאו, והיום קבוצת כדורגל מבקיעה את שער היריב.
מאותו השורש גם המילה בקעה – עמק מתון – כאילו נוצרה על ידי שבירה של המישור. הבקעת החומה הייתה נעשית בקורת ברזל שהיו מנגחים בה את החומה שוב ושוב. לקורת הברזל הזה קראו חכמי ימי הביניים "איל הברזל" – אַיל הוא כוח, ואיל ברזל – קורה כבדה שבניגוחה מופעל כוח רב על החומה. הקצה החד של הקרדום נקרא במשנה "בית ביקוע", ובימינו מדברים על "ביקוע הגרעין" של האטום – תהליך שבו משתחרר כוח עצום.
מנחם: י"ז בתמוז – ראשיתם של ימי בין המצרים. רא"ר – תודה רבה!
כתיבת תגובה