האם הנוער היום יודע לקרוא, האם "בלי סודות" היה סיפור הצלחה או כישלון בהקניית הקריאה, ומה רע בשיטת הלימוד המסורתית קמץ-אל"ף-אָה: לרגל פתיחת שנת הלימודים שיחה חשובה ומרתקת על הטעויות שעשו בלימודי הקריאה בעולם ובישראל ומה המצב היום.
להאזנה ב-itunes לחצו כאן | להאזנה ב-Podcast Addict לחצו כאן.
הינה ההסכת גם ביוטיוב:
סקירה מיוחדת של התפתחות הגישות והשיטות בעולם הקניית הקריאה: מהשיטה המסורתית קמץ-אל"ף-אָה, דרך השפה כמכלול, בלי סודות, וכלה בדנה קמה – ואיך כל זה קשור ללקויות למידה ולדיסלקציה.
בפרק עם פרופ' עמליה בר-און שוחחנו על חוסר ההתאמה בין שיטות לימוד הקריאה של השפה האנגלית לשפה העברית, על ההבדל בין השיטה המסורתית לדנה קמה, והאם היום מלמדים את הילדים לקרוא בשיטה הטובה ביותר.
עוד דיברנו על "מבחן ההגדה של פסח" – האם העובדה שהילדים מתקשים בקריאת פסוקים וטקסטים מנוקדים מן המקורות מעידה על בעיה ברכישת הקריאה.
פרופ' עמליה בר-און – הפקולטה למדעי הרפואה והבריאות באונ' תל אביב, מלמדת בחוג להפרעות בתקשורת. קלינאית תקשורת ועוסקת במחקר, הוראה, הדרכה, וייעוץ בתחום רכישת הקריאה והכתיבה, יכולות שפה בגיל בית הספר וּלְקוּיוֹת שפה-למידה.
הדוקטורט שלה עוסק בתהליכים ברכישת הקריאה בעברית, והיא הציע מודל ייחודי להתפתחות הקריאה בעברית.
יועצת לוועדות שונות של משרד החינוך והראמ"ה (הרשות הארצית למדידה ולהערכה), וקשורה לוועדות רבות שעוסקות בבניית מבדקים להערכת יכולות שפה ואוריינות במערכת החינוכית.
לשעבר יו"ר ועד אגודת "אוריינות ושפה", וכיום חברת ועד של האגודה.
הרחבה ודברים שהוזכרו בפרק:
- "קולולושה" פרק 60: זה מחותך, ביצות, נתנתי – "שגיאות" לשון של ילדים / פרופ' דורית רביד
- "קולולושה" פרק 32: איך הוגים "שפע יששכר"? – על בעלי המסורה / פרופ' יוסף עופר
-
פרוסט ר' (תשנ"ז). עקרונות לימוד הקריאה בשפה העברית: ניתוח השיטה הפסיכובלשנית להוראת הקריאה. בתוך י' שימרון (עורך). מחקרים בפסיכולוגיה של הלשון בישראל; רכישת לשון, קריאה וכתיבה. ירושלים: הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית; מכון הנרייטה סאלד
בונוס:
.
רוצים לקבל עדכון על ההסכת הבא? רוצים לדעת מתי עולה הרשומה הבאה?
לחצו כאן והצטרפו לרשימת התפוצה של "לשוניאדה"
20/08/2026 at 2:20 pm
הסכת מצוין. יישר כוח!
01/09/2026 at 11:57 am
תודה רבה, היה מרתק ומעשיר.
במהלך הפרק חודדה מאוד ההבחנה בין תפיסת המילה כיחידה אחת לבין צירוף הברות זו לזו. אני מכירה עוסקים בתחום שגורסים שיש עוד שלב, לא פחות חשוב – ההבחנה בין תפיסת ההברה כיחידה אחת לבין צירוף פונמות (של עיצור ותנועה) זו לזו, ושחשוב לבסס היטב את שלב הפונמות הנפרדות לפני שמתחילים לעסוק בהברה השלמה. חשוב שיהיה שלב ביניים שבו תלמיד מסוגל לראות את האות גימ"ל ולומר שהיא משמיעה צליל g לפני שמלמדים אותו סימני ניקוד, וחשוב ללמד אותו סימני ניקוד במעורבב, כי כשהוא מקבל ג וקמץ ואחר כך ד וקמץ ואחר כך למד וקמץ הוא לומד שאין צורך לשים לב לסימן הניקוד. לפי גישה זאת כדאי לתת לו לתרגל למשל למד וקמץ, ואחר כך סמך וצירה, ואחר כך מם וחיריק, וכן הלאה. וכל זה חשוב שיהיה אחרי שהוא כבר יודע היטב איזה עיצור מייצגת כל אות. אשמח להתייחסותך לגישה, תודה
01/09/2026 at 3:45 pm
כנרת שלום, שמחה על שהיה מרתק ומעשיר עבורך. ולגבי שאלתך – כפי שתיארתי בהסכת, וכפי שאת כותבת כאן, אכן, חשוב שילדים יכירו את רמת הפונמה במובן שבו יבינו למשל שהמילים שעון ושועל מתחילות באותו הצליל ולכן גם נכתבות באותה האות. כשילד בגיל הגן כותב בכתיבה פונטית את המילה כלב למשל, הוא חושב על התחילית ke ומחלץ מתוכה את הצליל k ואז כנראה יכתוב ק או כ. זה התהליך האופייני לרכישה במערכות כתב אלפביתיות. עם זאת, היחידה הפונולוגית הבסיסית והטבעית של המילה העברית, היא הצירוף עיצור ותנועה. בהתאם לכך, מרבית שיטות הקריאה בארץ מלמדות בדרך הטבעית, שתואמת את המבנה הפונולוגי של המילה העברית, ומתבססות על צירוף של צירופים. במקביל להוראת הצירוף המסויים, נניח גָ, חשוב – כפי שציינת – לחשוף את הילד לצירופי העיצור עם תנועות נוספות, כמו במילים גשר, גיר וגומיה.
02/09/2026 at 11:52 am
תודה על המענה.