על מקור המילה העפלה והקשר שלה לעלייה.
מנחם: שלום לרות אלמגור-רמון, כאן מנחם פרי. לפני שישים וחמש שנים הגיעה לחוף חיפה מיוּגוֹסלביה אניית המעפילים "כנסת ישראל" ובה ארבעת אלפים פליטים מֵרומניה ומהונגריה. לאחר שנאבקו בבריטים ככל יכולתם נשלחו כולם למחנות בקפריסין. לכבודם נדבר היום על צדה הלשוני של ההעפלה.
רותי: השם העפלה נתייחד לארבע-עשרה השנים של פעולות העלייה הלא-חוקית לארץ ישראל באניות רעועות. העפלה היא עלייה – עלייה על הר, אך כאן שימושה מושאל – כשם שעולים לארץ, כך מעפילים לארץ.
השם נטבע בהשראת השיר ששמענו את פזמונו – בלחנו של חנינא קרצ'בסקי. את המילים כתב לוין קיפניס חמש-עשרה שנים קודם לכן, לאחר שהצליח לטפס על הר תלול בטיול קבוצתי מירושלים מזרחה. השיר חולל מפנה, אם אפשר לומר כך, במשמעותו של הפועל להעפיל. ה
מעפילים ההיסטוריים היו בני דור המדבר: לאחר ששבו המרגלים משליחותם והשמיצו בהצלחה את הארץ, נענש העם, תחילה בהכרתה גמורה, ולאחר הנחה – בדחיית הכניסה לארץ בארבעים שנה. אבל קצרי הרוח העפילו אל ההר – "וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר", וההעפלה ההיא נסתיימה בכישלון – המעפילים ניגפו לפני הכנענים והעמלקים.
משורש המילה 'העפלה' נגזרה גם המילה עופל – מקום גבוה ומבוצר, ומכאן שמה של גבעת העופל – הגבעה שמעל מעיין השילוח בירושלים העתיקה. אבל בלשון ימינו ההעפלה מזוהה עם פעולות הגבורה של הפליטים הנואשים מאירופה ושל מסייעיהם, שהידפקו על חופי ארץ ישראל בכל כוחם.
מנחם: רא"ר – תודה רבה!
כתיבת תגובה