מה מקור המילה אברך? יש כמה הסברים.
מנחם: שלום לרות אלמגור-רמון. כאן מנחם פרי. הדיון בחוק טל העלה שוב למרכז החדשות את האברכים: "מה יהיה דינם של אברכים שלא יתחיילו", מצאנו בעיתון, וגם "כל אברך חמישי ייחשב לעילוי". מהו אברך, רותי?
רותי: אברך היום הוא בחור ישיבה צעיר, חרדי, ובדרך כלל נשוי. אבל כאשר קראו המוני מצרִים לעבר יוסף הצעיר, כשהוסע במִרכבת המשנה של פרעה – "אברך" – לא בחור ישיבה ראו לנגד עיניהם. אולי קראו לו אברך מפני שכרעו לפניו ברך, אחרים מפרשים שקראו לו 'אברך' מפני שהיה ראוי לברכה, כלומר אברך – "אבָרך".
הסבר אחר – אחד ההסברים של רש"י למשל: אב הוא אב, ורך – מלך בארמית. ובאמת יש בתלמוד רך במשמעות מלך, בהשפעת rex בלטינית ובגרמנית לבשה המילה את הצורה 'רייך' – אימפריה.
אבל ההסבר שהכריע את כל ההסברים – מקורו בדרש דווקא, הנמצא גם במדרש וגם בתרגומי התורה לארמית: אברך – אב בחכמה רך בשנים, כלומר יוסף היה צעיר, ואף על פי כן – גדול בחכמה.
אמנם במדרש לספר דברים – מדרש ספרי, מובא כעסו ר' יוסי בן דורמסקית על ר' יהודה האומר את הדרש הזה: "למה אתה מעוות עלינו את הכתובים", הוא אומר לו: מעידני עלי שמים וארץ שאין אברך אלא לברכים", כלומר – לשון ברך. אבל הדרש הוא שהיה למסורת, ובהשראתו נקראים בחורי הישיבה אברכים.
מנחם: רא"ר – תודה רבה.
הערות בשולי הגיליון של רותי:
גבי מוסיף – משערים שהמילה מצרית במקורה.
חיים נקר: מתוך מילון התנ"ך של והושע שטיינברג:
"עיקר המלה היא מלשון מצרית "אַבַּרַךְּ – השתחוה ארצה, וקבלה המלה צורה עברית אַבְרֵךְ במקום הַבְרֵךְ"
כתיבת תגובה