?
מנחם: שלום, באולפן מנחם פרי ורות אלמגור-רמון. לכבוד שבוע הספר, ובמלאות תשעים ושבע שנים להולדתה של המשוררת זלדה, הנה דברים שכתב עליה הסופר עמוס עוז בספרו "סיפור על אהבה וחושך". זלדה הייתה המחנכת שלו בשנת 1946 בירושלים, ונקראה: מורה-זלדה-של כיתה ב: "אם ביטאת בכיתה רעיון שמצא חן בעיניה" הוא כותב, "הייתה מורה-זלדה מצביעה עליך ואומרת חרש: תסתכלו נא כולכם, הנה יש כאן ילד שטוף-אור". הדברים האלה, רותי, הזכירו לך את אחד המדרשים.
רותי: בדרך אל המדרש – עוד אמירה יפה של עמוס עוז על זלדה: "ממנה למדתי גם שיש לפעמים מילה שזקוקה לכך שסביב סביב לה ישרור שקט גמור – שיהיה לה די מרחב, כמו תמונות שתולים על הקיר, ויש ביניהן תמונות שלא סובלות שום שכנים". נראה שגם הצירוף "ילד שטוף אור" ראוי למרחב, כדי שיהיה אפשר לשאוף אותו בנחת וליהנות ממנו הנאה מלאה. והמדרש לספר קוהלת אומר על בני ישראל שלא קיבלו את התורה מיד בצאתם ממצרים, מפני שאמר עליהם אלוהים: "עדיין לא בא זיוון של בניי" – הם רק יצאו מ"שעבוד טיט ולבנים", ועדיין אין להם האור הדרוש לקבל את התורה. והמדרש ממשיל אותם לילד שהיה חולה והבריא. אמרו לאביו: "ילך בנך לאיסכולי שלו" – שילך לבית הספר! והאב השיב: "עדיין לא בא זיוו של בני… יתעדן… שניים ושלשה ירחים במאכל ובמשתה, ואחר כך ילך לאיסכולי שלו". וזלדה הייתה אומרת עליו – הוא עדיין איננו "שטוף אור".
מנחם: זלדה המשוררת והמחנכת – תשעים ושבע שנים להולדתה. תודה לך רות אלמגור-רמון.
כתיבת תגובה