על גלולי המילה "בריא" – מן התנ"ך ועד ימינו.
מנחם: כאן מנחם פרי ורות אלמגור-רמון. יום הבריאות הבין-לאומי היום. ממתי יש בריאות בעברית?
רותי: מנחם, לא נמצא בריאות לא בתנ"ך ולא במשנה.
הבריאות נולדה בלשונם של חכמי ימי הביניים אבל היא נסמכת על התואר 'בריא', ואותו מוצאים כבר בתנ"ך, אבל המשמעות – שמן, מלא: על עגלון מלך מואב כתוב שהיה "אִישׁ בָּרִיא מְאֹד" – גדול ושמן, כמו השיבולים והפרות בחלומותיו של פרעה, שהיו "בריאות" – מלאות ושמנות.
אבל בלשון המשנה והתלמוד כבר מוצאים את המילה 'בריא' במשמעות הרפואית: המשנה במסכת מקוואות מעמידה זה מול זה "חוֹלֶה" וּ"בָרִיא". בתקופה הזאת מתפתח גם הפועל 'להבריא: "קָטָן הַחוֹלֶה, אֵין מוֹהֲלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּבְרִיא" – כתוב במסכת שבת – כמו בימינו: מעכבים את ברית המילה של התינוק החולה עד שהוא מבריא.
כל אלה משמשים רקע להתפתחות השם המופשט 'בריאות' – בימי הביניים כאמור. על הפסוק "פרזות תשב ירושלים" אומר ר' דוד קמחי – רד"ק: "כי ישיבת הפרזות טובה לבריאות הגוף מישיבת הערים המוקפות".
הישיבה בעיר שאינה מוקפת חומה – העיר הפרוזה – טובה יותר לבריאות לדעתו – בגלל פתיחותה לאוויר.
את העברית בת ימינו כבר אי אפשר לתאר בלי בריאות. אם אתעטש עכשיו, תהיה מנומס ותאמר לי "לִבריאות" או "לַבריאות", ויש אמירות דומות בשפות אחרות.
דרך אגב – קדמונינו נהגו לומר – "מרפא"! כך כתוב במסכת ברכות בתלמוד: "…בית רבן גמליאל לא היו אומרים מרפא בבית המדרש מפני בטול בית המדרש". ורש"י מפרש: "מרפא – לאדם המתעטש, שרגילים לומר אסותא". מכאן שבימיו נהגה הברכה "אסותא" – בריאות בארמית. היום – אנחנו משופעים בריאות: שירותי בריאות, מזון בריאות, וגם: יום הבריאות הבין-לאומי.
מנחם: תודה רבה לרא"ר.
כתיבת תגובה