על מקור המשפט הזה מהשיר של אריק איינשטיין.

רותי: שלום, כאן רא"ר. "ברצות אלוהים אפילו מטאטא יורה" שר אריק איינשטיין בשירו של איציק מאנגער "אברהם ושרה" – בתרגומו של בנימין טנא. "אפילו מטאטא יורה", וביידיש, שבה הכול נשמע כידוע טוב יותר: "שיסט אפילו א בייזעם אויך".

במאמר שהתפרסם בחוברת האחרונה של כתב העת "ידע עם" כותב על המשפט הזה חוקר הלשון ואיש הנחלת הלשון בן ציון פישלר, שהוא מבוסס על שתי טעויות משעשעות: האחת קשורה ב'יורה' והאחרת – במטאטא: האמרה הזאת נמצאת בגרמנית כבר במאה השש-עשרה, אבל שם הפועל schiest איננו משמש במשמעות 'יורה', אלא במשמעותו האחרת – פורח.

ואולם מה פירוש מטאטא פורח?

מתברר שבגרמנית יש באמרה הזאת – לא מטאטא אלא מקל של מטאטא. כלומר – כשאלוהים רוצה גם מקל של מטאטא יכול להעלות עלים ופרחים. את תמונת מקל המטאטא הפורח המייצגת את כל ה'לא סביר', שיקרה רק ברצות אלוהים, מצא בן-ציון פישלר בסיפור עם על יהודי משומד שהרע ליהודים, וכשנתקף חרטה ביקש מחילה מר' יהודה החסיד, ונענה: כשם שהמקל שבידי יפרח כך אתה תזכה למחילה. אבל נראה שאלוהים רצה – המקל פרח, והמשומד נסלח, ושב לחיק היהדות.

ואם בזה לא די – הלוא את המקל הפורח כבר מוצאים בתנ"ך, בסיפור בחירתו של אהרן לאבי הכוהנים: "וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח", אומר אלוהים למשה, "וַיְהִי מִמָּחֳרָת … וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי". מטה אהרן הוא אפוא כנראה המקור לכל המקלות הפורחים, שהשתבשו בהגיעם ליידיש והיו למטאטאים יורים.