על מקור המילה פרס (פרס הצטיינות, פרס ישראל ופרס נובל) ועל חתן הפרס וכלת הפרס.
מנחם: שלום לרות אלמגור-רמון. כאן מנחם פרי. היום מוענקים באוסלו פְּרָסי נובל. הזוכים נקראים אצלנו לעתים: חתני הפרס, והזוכות: כלות הפרס. נשמע מניין השימוש במילים האלה למקבלי הפרס, אבל נפתח בקורותיה של המילה פרס.
רותי: 'פרס' מקורה בשורש פר"ס, שמשמעו היסודי הוא חיתוך, פריסה.
החלק הנפרס, הנחתך, הוא פרס בלשון חכמים, ופרס הוא גם חצי. אבל גם גמול – חלק שאדם ראוי לו נקרא פרס במשנה: "אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס", ממליצה מסכת אבות.
בעברית החדשה הורחֲבה המשמעות של 'פרס', לשני שימושים חדשים – האחד חלק שאדם זוכה בו בהגרלה, והשני – מענק הניתן לאות הערכה: פרס הצטיינות, פרס ישראל ופרס נובל. אין ספק שהשימוש הזה הושפע מן הגרמנית Preis והאנגלית prize.
כשנזקקו בלשונות אירופה לשם עצם לזוכה הפרס, שאלו אותו מזר עלי הדפנה שהיו מניחים ביוון העתיקה על ראשי משוררים ומצביאים. laureate באנגלית, למשל, ומילים דומות בלשונות אחרות, משֵם הצמח laurel – ער אציל, שעליו הם "עלי הדפנה". אבל בעברית שאלו את שם העצם משמחת החתונה. כבר בלשון התפילה, במחזור ספרד, מוצאים את תוארי הכבוד "חתן תורה" ו"חתן בראשית" לזוכים בקריאת התורה בשמחת תורה, וזה היה, אולי, הפתח להרחבת המילה חתן גם לתחום הפרסים: 'חתן הפרס', ובעקבותיו – 'כלת הפרס'.
מנחם: רא"ר – תודה רבה!
כתיבת תגובה