על הצורות להתאנגלז, להתאנגל שנוצרו מאנגליה – לרגל ציון יום מותו של יוסף חיים ברנר.
מנחם: שלום, כאן מנחם פרי ורא"ר. לפני תשעים שנה נרצח בפרעות ביפו הסופר יוסף חיים ברנר. לשונו של ברנר הייתה לשון חיה ובשלה, אף שהחל לכתוב בעברית עוד בהיותו ברוסיה. ספרו האחרון – "שכול וכישלון" נדפס בארץ סמוך לרציחתו. ברנר ערק מצבא רוסיה, נתפס, ובדרכו לבית הסוהר נחטף והוברח ללונדון. שם כתב מאמרים ומסות, מהם בשפה עיתונאית שהקדימה את זמנה. היום, רותי, ביקשת להדגים את כתיבתו זו דווקא.
רותי: כן, ברנר ישב בלונדון שלוש שנים, ותיאר במין קריצה את המהגרים שבאו לשם ממזרח אירופה:
"עדר גדול. קרועים-בלויים. מטונפים ומשונים… כמעט שאינם מטיילים כל עיקר, אלא יושבים להם מסביב לפתח חמרים-חמרים ודוממים. מי שהוא עשיר בפרוטה שותה, "קוֹפּה-טי" (קפ אוף טי) ולועס פרוסת לחם…"
ולעומת זאת הוא מתאר קבוצה של מהגרים ותיקים יותר, ואומר עליהם:
מין-הילוכם בשעת טיולם ארוכות וקצרות על פני ה"פוֹרֵנירס" (זרים), מצטיין באופן מיוחד. העניבה, אשר בצוארוניהם, בולטת ביחוד – לפי מנהג המדינה – ומשמיעה ברמה: ראו, אנו כבר מתאנגלים!…
ברנר שיחק בטבעיות בעברית ובנה פועל מן השם "אנגליה", וזה היה, להזכירכם, לפני יותר ממאה שנים, כשהעברית החדשה עדיין גיששה את דרכה. היום נוטים לומר "להתאנגלז", אבל באמת הצורה "להתאנגל" סבירה הרבה יותר ומעידה על חוש לשון נפלא ללשון מדוברת ההולכת ומתהווה.
מנחם: תודה לרות אלמגור-רמון – יוסף חיים ברנר – תשעים שנה למותו.
כתיבת תגובה