על מקור הביטוי ועל גלגוליו – לרגל יום הזיכרון הבין-לאומי לשואה.
מנחם: שלום, כאן מנחם פרי ורות אלמגור-רמון. יום הזיכרון הבין-לאומי לשואה היום, והוא מצוין זו השנה השמינית. ביום הזה – 27 בינואר 1945, שחרר הצבא האדום את מחנה האימה אושוויץ, וחילץ ממנו את שרידיו. יום הזיכרון, אנחנו אומרים, ביום הזה ובימים אחרים. מהו כאן זיכרון?
רותי: כשאומרים היום 'זיכרון' מתכוונים בעיקר ליכולת הזכירה, שמירת מידע במוח – מוח בעל החיים, ובעיקר האדם, או מוח המחשב.
המשמעות הזאת של המילה זיכרון חדשה, והיא מבוססת על המשמעות העתיקה – זכר של אירוע היסטורי: "וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן" אומר משה לבני ישראל לאחר המכה העשירית של פרעה, מכת בכורות, והפרשן הבלשן אברהם אבן עזרא אומר: יהיה לכם לזיכרון – "יהיה זכר לדורות". זיכרון – זכר. היום שבו אתם יוצאים ממצרים יהיה לכם לזיכרון – בכל שנה ביום הזה תזכירו ותזכרו את יציאתכם ממצרים.
מכאן אנחנו מזכירים היום אדם שהלך לעולמו בכל שנה ביום מותו, וגם היום הזה נקרא "יום זיכרון". וכשמזכירים את שמו של אדם שנפטר אומרים עליו "זכרונו לברכה". "זכרונו לברכה לחיי העולם הבא" – אומר לפי התלמוד, במסכת קידושין – אדם על אביו שנפטר, בתום שנים-עשר חודשים מיום פטירתו, כלומר לאחר יום הזיכרון הראשון שלו. יום זיכרון של אדם, ויום זיכרון של עם שביקשו להשמידו.
מנחם: יום הזיכרון הבין-לאומי השמיני לשואה – תודה רבה, רא"ר.
כתיבת תגובה