מה הצורה התקנית – על נטיות המילה "כמו".
מנחם: שלום לכם, חג חנוכה שמח. באולפן מנחם פרי ורות אלמגור-רמון. שמענו סיפור חנוכה לילדים, ובו נאמר: "היוונים כבשו מקומות רבים ובכל מקום דרשו מן התושבים להתנהג כָּמוֹהם ולהתלבש כָּמוֹהם". מרגיז, לא?
רותי: בהחלט מרגיז, אבל היום לא נתרגז על אורחותיהם של היוונים אלא על מנהגנו בַּמילה הפשוטה והיום-יומית — כמו.
רוב הנטייה של 'כמו' פשוטה וקלה: כמוני, כמוך, כמוהו: בכל הצורות האלה ההברה המוטעמת היא – 'מו': כמוני, כמוך. אבל בצורות המסתיימות ב-כם או הם – ההברות האלה הן המוטעמות – 'כם' ו'הם', ובמילים האלה אין "כָּמו" אלא 'כְּמו': כמוכם, וגם: כמוהן.
למעשה המילה 'כמו' עצמה מתנהגת כך. אנחנו אומרים כְּמו, ולא: כָּמו, מפני שזו איננה מילה לעצמה, אלא היא מתחברת אל המילה הבאה, ולכן היא מתקצרת: "כמו-אתמול", "כמו-כולנו", ולא "כמו".
אני רוצה להוסיף, שהשיבוש צורם במיוחד כשמשלבים אותו בלשון גבוהה. למשל: "בני האדם כָּמוהם כעץ השדה". נאמר מיד את הנכון: "בני האדם כְּמוהם כעץ השדה – כְּמוהם – מן המילה 'כמו', או כְּמותם – מן המילה 'כמות'. אז היום, מנחם, הרשינו לעצמנו להיתלות בקטע שניסה להנחיל לילדינו את סיפור חנוכה כדי להנחיל למאזינינו משהו בתחום הדקדוק העברי: "היוונים דרשו מן התושבים במקומות כיבושיהם להתנהג כְּמוֹהם ולהתלבש כְּמוֹהם", 'כמוהם' או 'כמותם'.
מנחם: רות אלמגור-רמון – תודה רבה, וחג שכולו שמחה.
כתיבת תגובה