על מקור המילים: נצח, ניצחון, הנצחה, מנצח על תזמורת.
לָנֶצח כנראה יתנצחו אנשי הספורט שלנו האם הניצחון חשוב יותר מן ההשתתפות. התשובה אינה חשובה כל כך, כל עוד יידעו שכל המילים הן מאותו שורש, נ-צ-ח כמובן, ולא ינציחו את הוויכוח.
אותו שורש, אבל מובנים שונים בכמה תצורות קרובות: תחילה, זה שעניינו בניצחון, מישהו מנצח את אויבו גובר עליו: "וְהָיוּ יוֹצְאִין לַמִּלְחָמָה וְנוֹצְחִין" נאמר במדרש. מן הניצחון הזה נגזרה גם תכונת הנַצְחנוּת, הנטייה להתווכח בלי וויתור למתנגד; וגם ההתנצחות, ההתפלמסות הקשה, וויכוח שמטרתו היא לגבור על הצד שכנגד, לנצח אותו. הדיאלקטיקה, שימוש בראיות הגיוניות ומכריעות בוויכוחים, נקראה בספרות ימי הביניים מלאכת-הניצוח. אבל הניצוח לא נעצר בפולמוס ובתשובה הנִיצחת – שהיא בעצם הטענה המנצַחַת – אלא מצא את מקומו גם במקצועו של מנצח המקהלה או התזמורת, ובכלל מי שמנצח על טקס, על ביצוע משימה וכדומה. ואולי ההבדל הוא שבקרָב ובוויכוח מנצחים את מישהו, ולעומת זאת מנצחים על התזמורת, ולא אותה. ועדיין בעולם המוסיקה, רבים מפרקי תהילים נפתחים במילה "למנצח", כגון "לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית מִזְמוֹר לְדָוִד", ולפי הגמרא הניצוח הוא אחד מעשרה מאמרות של שבח שבהם נאמר ספר תהילים, לצד מזמור ותפילה, וגדול מכולם הללויה.
מן הניצחון קיבלנו גם את הנֵצח (מנוקד בצֵירה) שהוא זוהר והדר, ולכן נֵצח ישראל הוא כינוי כבוד לאלוהים, ולכן הביטוי התנכ"י "נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר", אין עניינו בנֶצח במשמעות אינסוף שמייד ניגע בה – אלא בנֵצח ישראל, בביטוי אחד, אלוהים, שיביא את הגאולה. ולכן גם האגודה שלקחה לעצמה את השם ניל"י, קיצור הביטוי "נצח ישראל לא ישקר", התכוונה לכך שהיא תביא את הגאולה מידי הטורקים ששלטו בארץ.
הנֶצח במשמעות האחרת מנוקד בדרך כלל בסגול, והוא אכן אורך-ימים עד אינסוף. ממנו, ירושלים בירת-הנצח, ולהבדיל השאלה ”הֲלָנֶצַח תֹּאכַל חֶרֶב" שנשאלה כבר בתנ"ך ותישאל אולי לנצח-נצחים – אבל אין עליה תשובה ניצחת. ומן הנֶצח הזה כמובן כל המשמעויות שעניינן שימור הזיכרון, הנצָחָה.
בלשונות אחרות לא קשרו בין הניצחון, ההתנצחות והנצח. ניצחון ברוב הלשונות הוא victory לצורותיה השונות, מן הלטינית victoria כשמה של המלכה, מן הפועל vincere, לנצֵח. אצל יוליוס קיסר זה הצטמצם במילים veni, vidi, vici – באתי, ראיתי, ניצחתי, כאשר vici הוא מאותו שורש של victory. בעברית, המילה ניצחון לא נכנסה למאגר השמות הפרטיים, אבל בלועזית השמות Victor ו-Victoria שכיחים, ואפילו אוחדו בשם הסרט "ויקטור ויקטוריה". אחד הוויקטורים המפורסמים היה הרס"ר ויקטור ששון ממחנה המטכ"ל בקרייה, שהשער בו נהג לעמוד ולבחון את החיילים הנכנסים זכה לשם "שער ויקטור" – הגרסה הישראלית ל"שער הניצחון" בפאריז, אלא ששם הוא נקרא דווקא Arc de Triomphe. ה-triumphus הלטיני, שהוא המקור למילה, פירושו "כניסה חגיגית של גנרל מנצח אחרי ניצחון חשוב". ומכאן זה התגלגל לניצחון. שחקני ברידג' מכירים את המושג no trump – בלי קלף מנצח – מן השורש שיצר גם את triumph.
את ההנצחה והנצח שאבו הלשונות הזרות ממקורות אחרים לגמרי: נצח הוא eternity באנגלית ודומותיה, מ-æternus, נצחי בלטינית. ומה יותר מתאים להגיע לשנת-נצח מאשר על כנפיו הפיוטיות של הרֶקוויאם, התפילה הקתולית למנוחה (rest, quiet באנגלית נלקחו מכאן) של המת, הנפתחת במילים:Requiem æternam dona eis, Domine , תן להם מנוחת-עולם, אלוהים.
כתיבת תגובה