על מקור המילים: קטן, קוטן, קטניות, פצפון, מיני, מינימום.
מותר גם לנו להתקטְנֵן לעיתים ולעסוק בקטנוֹת: נגזרותיה של המילה קטן.
קטן – ויש אומרים שהשורש היסודי הוא שתי האותיות קט, כמו למשל בביטוי רגע קט – משמש גם בשפות האזור במשמעות דומה או קרובה. נכון, שהמילה הערבית לקטן קרובה דווקא למילה העברית זָעיר, אבל קָטין בערבית הוא משרֵת (כמו נער, שגם הוא קטין, בעברית). קטן הוא לא רק מי שאינו גדול, אלא גם לא חשוב, דל-ערך. "אני הקטן" היא חתימה וסיומת נאה למכתב של מי שממעיט בערכו מול הנמען – ואילו "ראש קטן" הוא ביטוי עדכני למי שאינו "מגדיל ראש". מאותו עולם-דימויים גם קטנֵי-אמונה, קטנוּת-נפש ואפילו לסובב מישהו על האצבע הקטנה. והמקור המילולי הוא מן הגמרא למסכת כתובות: "וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה". האצבע הקטנה, הזֶרֶת, נקראת גם קוטֶן. חבריו של המלך רחבעם יעצו לו להשיב כך למתלוננים על העול הכבד שהטיל עליהם שלמה המלך, אביו: "קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי… וְעַתָּה, אָבִי הֶעְמִיס עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵד, וַאֲנִי, אוֹסִיף עַל-עֻלְּכֶם; אָבִי, יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים, וַאֲנִי, אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים". ועל דוד המלך שנהנה מ"עיתונות אוהדת" של כותבי ההיסטוריה, אומרת הגמרא: "כשם שבקטנותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בתורה, כך במלכותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בחכמה".
לקטנים צירף אליעזר בן-יהודה את הקִטניות, "זרעונים קטנים בייחוד מפירות התרמיליים". והוא אפילו מביא את המקבילה הלועזית: Kleinfrucht בגרמנית, small fruit באנגלית ועוד – אבל במילונים המודרניים יותר הקשר הזה נעלם ואיננו.
מילא קטן, אבל מהיכן פִּצְפּוֹן? לפי אבן-שושן היא שאוּלה מן היידיש פיצעלע, אחותה (הקטנה?) של פיצקעלע. וישנה גרסת פִּיצִי ואפילו פִּיצִי-פִּיצִי, או בלשון עכשווית: מַ˘זֶה קָטָן!
הקטן הקלאסי בלשונות זרות נגזר מן ה-minus הלטינית וקרובו minor. האחרון הוא גם קָטין, גם צליל מינורי, קטן, גם minority, מיעוט בפרלמנט למשל – וגם בצירוף הגיאוגראפי Asia Minor, אסיה הקטנה או שהיא חבל אנאטוליה בטורקיה. וכמובן, נגזרו ממנו גם מינימום, וגם רגע, minute, שהוא חלוקה קטנה של השעה (לפני החלוקה השנייה שיצרה את ה-second), ואפילו למסעדה הגיעה, שם ישנו ה-menu שהוא בעצם menu de repas, כלומר רשימה מוקטנת של מה שיוגש בארוחה. התפריט, יכול להיות שיודפס באותיות קטנות הנקראות minuscule בניגוד ל-capital letters. ועם קצת מזל, אחרי הארוחה תוכלו לרקוד מִינואט עם נערה במיני, הכל מאותו שורש.
אבל, הקטנים האלה מגיעים גם מכיוון אחר: פיקולו הוא חליל קטן, מפני ש-piccolo הוא קטן באיטלקית, ופיקולו הוא גם האחרון בהירארכיה של המסעדה, מי שאחרי שיאסוף הרבה-הרבה פירורים מן השולחנות יהיה מאושר כשיקדמו אותו לדרגת מלצר. וכמובן, התרגום המבריק של יחיאל מוהר לשיר הילדים: "ידוע הוא בכל העיר, אהוב על כל במבינו / זה סבא פיקולינו, זה סבא פיקולינו".
piccolo קשור כנראה גם ל-poco, מעט, ובספרדית poquito, וברומנית puțin, קטן, מעט. בקשר לשוני רחב יותר המתייחס למשהו חלקי, כזה שהוקטן מהשלם, המילים האלה קשורות, כנראה גם
ל-piece באנגלית, Pfetzen בגרמנית (האם זה האזור לחפש בו את מקור המילה היידית פיצקעלע?) pezzo שהיא חתיכה באיטלקית, וגם ל-fetta, פרוסה באיטלקית, שממנה נגזרו אטריות fettuccine – וגם (פרוסת) גבינה ביוונית, הלא היא פֶטָּה. וכמובן, petit בצרפתית, קטן, שהפכה עם השנים ל-petty באנגלית. ממנה קיבלנו את ארוחת הבוקר ה- petit déjeuner, וכשהיא חגיגית ממש אולי נקבל בסופה פְּטִיפוּרִים, הלא הם הריבוי של petit four, מילולית: תנוּר קטן.
האם כיסיתי את כל הנושא? קטוֹנתי.
כתיבת תגובה