על צורת היחיד של כליה ועל צורת הרבים של רקמה – ומה הסיבה לשיבוש בהגייה.
מנחם: שלום, כאן מנחם פרי ואתי רות אלמגור-רמון. רותי – אני זוכר שלפני שנים לא רבות היינו שומעים הרבה את המילה 'כְּליה' – לתרום 'כליה'. היום נראה ששומעים יותר את הצורה הנכונה 'כִּליה' – אפשר לומר שיש תיקוני לשון שדרכם צלחה? ואולי גם לנו, הקריינים, יש חלק בכך?
רותי: אין לי ספק, מנחם, שלקריינים ולשאר השדרים המקפידים יש השפעה על תהליכים כאלה. אבל בדרך כלל דרושים גם תנאים מתאימים באירועים המתרחשים. ניצמד באמת לדוגמה שהבאת: בעבר דיברו בעיקר על כְּליות – בריבוי. צורת היחיד הייתה מזדמנת רק לעתים רחוקות, ולכן, כשהזדמנה – הקישו אותה לצורת הרבים – ְּכליות, ואמרו: כְּליה. כשהחל להתפתח עניין תרומת האיברים הזדמנה יותר צורת היחיד, גם במציאות, וגם בתיאורה ברדיו ובטלוויזיה: שני הדברים יחד השפיעו על השתגרותה של הצורה הנכונה – כִּליה: השימוש הרב יותר ביחיד וההקפדה בפי השדרים. גם אני שומעת עכשיו בעיקר את הצורה הנכונה: כִּליה, וצריך לציין שצורת הרבים לא נפגעה ונשארה נכונה: כְּליות. כִּלְיה – כְּלָיות.
מנחם: יש גם מקרים הפוכים, שבהם היחיד השפיע על הרבים?
רותי: כן, רִקמה, למשל, הזדמנה יותר ביחיד, ולכן במקום רְקָמות, שמענו רִקְמוֹת. אבל כאן היה תהליך נוסף: נוצרה הבחנה, בדיבור, בין רקמה שבגוף לבין רקמה שהיא מלאכה. ושוב – מאחר שבשידורים הזדמנו יותר הרקמות שבגוף, החלו הדוברים לומר נכון – רְקָמות, ואילו ריבויה של הרקמה האחרת – עבודת היד, נשאר: רִקְמות.
מנחם: אבל צריך לציין שלא זאת הצורה הנכונה – זה רק תיאור המצב בדיבור.
רותי: נכון. ועכשיו באמת נאמר את הצורות הנכונות: בשני המובנים – בריבוי – רְקָמות. רְקָמות שבגוף וגם רְקָמות אומנותיות. וכדי לסבך קצת יותר: בסמיכות – שוב שינוי: רִקמות שרירים, וגם: רִקמות משי.
מנחם: תודה רבה לרא"ר.
כתיבת תגובה