על צורת רבים של כת ועל יצירת המילה כיתה בגזירה לאחור מצורת הריבוי הזו.
קובי: שלום לרות אלמגור-רמון. כאן קובי ברקאי. רותי, באחד מיומני החדשות שלנו שמעתי על כיתות מסוכנות וגם על כתות מסוכנות – מה נכון?
רותי: קודם כול, קובי – קצת היסטוריה: בראשית הייתה הכת: הנה תמונה יפה מהוויי בית המקדש: "נכְנְסָה כַּת הָרִאשׁוֹנָה, נִתְמַלֵּאת הָעֲזָרָה, נָעֲלוּ דַלְתוֹת הָעֲזָרָה. תָּקְעוּ, וְהֵרִיעוּ, וְתָקְעוּ… והתמונה היפה הזאת עוד נמשכת – מדובר במקריבי קרבן הפסח, הנכנסים לעזרה – מחמת חוסר המקום – כת כת. מקריבי הקרבן מתחלקים ל- וכאן באה ההפתעה: כִּתות: "הַפֶּסַח נִשְׁחָט בְּשָׁלֹשׁ כִּתּוֹת" כתוב שם, במשנה, במסכת פסחים. כת ועוד כת – כִּתות.
כת היא קבוצה, בדרך כלל של אנשים (יש במדרש גם כת של כלבים) חלק מקהל שלם. כת-כיתות – ההבדל דומה להבדל בין בת לבין בתי, או: סף – סיפו של הבית. עד כאן החלק ההיסטורי.
בימינו, עם תחיית העברית – מצורת הרבים כיתות גזרו, מה שנקרא גזירה לאחור, צורת יחיד חדשה – כיתה. וכך קיבלנו את הכיתות של בית הספר, ואת "שלום כיתה א". וכך חיות להן בעברית שלנו שתי הצורות: כת – והיא נתייחדה לקבוצה מתבדלת בעלת מנהגים או אמונות משלהם, ו- כיתה – במקום לימוד או בצבא. מעניין לציין שכיתה היא היום לא רק קבוצת הלומדים, אלא גם החדר שהקבוצה לומדת בו. הכיתה נקייה למשל. אבל את כל זה לא שאלת, קובי. והתשובה לשאלה שלך: כת, והרבים – כיתות. כיתות בית הספר, וגם: כיתות דתיות.
קובי: תודה רבה, רות אלמגור-רמון.
כתיבת תגובה