על מקור המילים: ידיעה, ידע, דעה, ידוען, ידעוני, מדע, מדען, מודעה, הודעה, מודיעין.
ה"רגע" הזה יעשיר את היֶדע שלכם, בעיקר במה שנוגע לשורש י-ד-ע, כך שתדעו לפני מי אתם עומדים וגם תחושו שקניתם דַּעַת.
הידיעה השכיחה ביותר (אולי הידיעה בה"א הידיעה?) היא במשמעות של להבין, להכיר משהו. מתוך שאנחנו יודעים משהו, אנחנו גם מכירים את ההבדלים בינו ובין דברים אחרים. בהזדמנות אחרת צויין כאן כי להכיר פירושו להבחין, לראות מה בין לבין – ולכן הקשר המילולי בין הַכָּרָה ובין נוכרי, זר, מי שמובחן כשונה. "וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף", כלומר לא הִכִּיר אותו, וגם לא הכיר בו ובמעמדו. ומנגד, בישעיהו: " יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן". ההכרה היא בעצם ידיעה, ולא מִקרי הקשר שעושים בין תת-הכרה לתת-מודע. הוכחה נוספת: העַדְלָיָדַא של פורים היא תולדה של ההוראה המופיעה בתלמוד, שבחג חייב אדם להתבּשֵׂם "עַד דְּלָא יָדַע [יבחין] בין ארור המן לברוך מרדכי".
ואם תבקשו שימוש יפה בצירופי השורש תמצאו אותו בדברי משה לאלוהים אחרי חטא העגל: "וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ". ואומר על כך רש"י: "ואֵדַע בְּזוֹ מִדַּת תַּגמולֶךָ. מה היא מציאת חן שמצאתי בעיניך… למען אַכִּיר כמה שְׂכַר מְציאַת החֵן".
כשאדם יודע (ורצוי שיהיה תאב-דעת) הוא רוכש לו דֵּעָה, לעתים הוא מיידע גם את האחרים ביֶדע שלו. ואם הגיע לדרגה גבוהה ייאמר עליו שהוא מדען, ועם קצת מזל (ופרס נובל לא יזיק) הוא יהיה גם ידוּעָן, סֶלֶבּריטי. ובלבד שלא יהיה יִדְּעוֹנִי, שהוא מכשף ומגיד עתידות. וכאשר מתוודעים לדברים (כמובן משורש זה), מגלים עוד מילים רבות כמו מודעה, הודעה ומודיעין. ומעניין שגם המילה מדוע מקורה כאן, והיא חיבור של שתי מילים: מה יָדוּע?
המקרא אינו מסתפק במשמעות הרגילה לשורש י-ד-ע, ושכיחה בו גם המשמעות של יָדַע אשה, הזדווג, כבר מימי הבריאה הראשונים: "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן". בלשונות זרות היו יותר אִטיים עם העניין, ולפי המילון המקוּון השימוש הזה ב-know, למרות שמקורו בתנ"ך, החל רק סביב שנת 1200. נקווה שבעניין זה הם לא ידעו מחסור, עוד שימוש של הפועל, במובן של לחוות, כמו בצירוף "שלא תֵדעו צער".
אותו know, לדעת, מקורו בשורש מילולי קדום שאת גלגוליו תמצאו בלשונות רבות, החל בסנסקריט וכלה בגרמנית – וכמובן ביוונית, ובלטינית gnoscere וגם cognoscere. את האחרונה תמצאו בשורה ארוכה של מילים: החל בדיסונַנס הקוגניטיבי (ההכרתי); וגם בהכרה, כמו הכרת-תודה וגם הכרה של משהו – recognition; וגם ה-conoisseor, המֵבין, היודע (באוכל, במשקה) בצרפתית. וגם "מקבילו" הבּוּר, ignorant, ובהקשר זה גם to ignore, להתעלם, לא לדעת. פלוגת הסיור הצבאית עוסקת באנגלית ב-reconnaissance, שהיא הצורה הצרפתית של recognition, ואכן היא מופקדת על ידיעת השטח והכרתו, וראוי מאוד שכל חייליה (וחיילותיה) יהיו בהכרה מלאה, connaissance. מישהו חסר הכרה הוא unconscious, מילה שנגזרה, כמו גם science, מן הלטינית scire הדומה מאוד במבנה וגם במובן למילה gnoscere, ופירושה לדעת. מעניין מאוד שמקורה היה לפצֵל, להבין תוך הבחנה בין דברים, להכיר!
וכדי לסגור מעגל, מאותו שורש של gnoscere הלטינית גם התחילית gno ביוונית, וממנה קיבלנו בין השאר את הדיאגנוסטיקה, שהיא הבחנה, הכרה (בדיוק כמו בעברית!) צירוף של gignoskein (ללמוד, לדעת) + dia, בין. וגם הידעוני שהזכרנו קודם, תורגם ל-gnostos, יודֵע, בתרגום השבעים.
לפי מקורות יודעי-דבר, כל המידע הזה מותיר אותנו קצת מעורפלי-הכרה – אבל לפחות עתירי-ידע, ועכשיו גם הוא אינו מוגבל ליודעי-ח"ן.
כתיבת תגובה