על מקור המילים: מים, פחמימות, הידרו-, הידרה, אקווריום.
60% ממשקל גוּפנו הם מים, וגם שני שלישים משטח כדור הארץ הם אוקינוסים וימים של מים. די באלה כדי להתמקד בנושא מאוד לא-מימי – המילה מים.
המים איתנו כבר מן הבריאה, ורוח אלוהים ריחפה על פניהם כבר מן הפסוק השני בספר בראשית. ומייד לאחר שהבדיל בין החושך לאור, "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם". הפרשנים היו ערים כמובן לקשר בין השמיים למים, וכך נאמר בבראשית רבה: "בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא יהי רקיע בתוך המים גלדה טיפה האמצעית ונעשו השמים התחתונים, ושמי שמים העליונים". בדוחק, תוכלו לדרוש גם ששמיים הריהם "שָם מים". אנחנו אומרים מים, ברבים. ומהו היחיד? האם האות ם שבסוף המילה מעידה על כך שהיחיד הוא מַיִ? בן-יהודה מקדיש לכך דיון ארוך ומלומד ובין השאר מביא מדברי רד"ק (ר' דוד בן יוסף קמחי, שחי במאות 12-13): "ולעולם הוא לשון רבים ונאמר מים בלשון שניים לפי שנחלקו לשני מחלקות שהבדיל הרקיע בין המים העליונים למים התחתונים". הסמיכות היא מֵי (כמו מֵי הים), ולכן קצת משוּנָה הצורה המקובלת גם היא, מֵימֵי (כגון הטילו מֵימֵיהם). והיה מי שפירש שהצורה מֵימֵי מיוחדת למים ראויים לשתייה, כגון בפסוק "וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ" – ואילו מֵי כשאינם ראויים לשתייה, כגון מֵי המבּוּל או מֵי הים.
כך או אחרת, המים – אשר מילים דומות לה קיימות בכל לשונות האיזור – מלווים אותנו מזמן, ותמצאו אותם לא רק בכוס השתייה, אלא בביטויים רבים, כמו מים חיים, מי-פָּנים או מי-מלח. בלחם שאנחנו אוכלים יש המון פַּחְמֵימות, צירוף של פַּחְמן ומֵימָה. אנחנו עלולים חלילה ללקות במַיֶּמֵת הראש (הידרוֹצפלוס, מייד נראה מהיכן), ולפי מילון בן-יהודה "מים בַּעַיִן" הוא שם הליקוי בעדשת העין הקרוי cataracte, שהעברית המודרנית החליטה דווקא לקרוא לו יָרוֹד (אפילו חוקר המילים קליין אינו מכיר את האטימולוגיה למילה זו). וכמובן ישנו היסוד מימן שסימנו H, בעקבות השם הלועזי Hydrogen, שפירושו יוצר מים, שהרי בכל פרודה של מים תמצאו שני אטומים של מימן. מים כבדים משמשים בכורים גרעיניים, ומאותו עולם-תוכן ה-H-bomb, פצצת המימן. כל זה, מ-hydros, מים ביוונית, שנמצא אותה בהרבה מאוד מקומות: הידרַאנט שהוא ברז-מים כמו זה המשמש את הכבאים; pH שמסמל רמת חומציות או בסיסיות; משאבות הידראוליות ותחנות-כוח הידרו-אלקטריות המייצרות חשמל מכוחם של מים נופלים – ואפילו היצור המיקרוסקופי הידרָה שחי במים ותכונתו להצמיח מחדש איברים שנגדעו ממנו (רֶגֶנֶרציה), והוא מְשַׁמֵּר בשמו את המפלצת המיתולוגית מרובת-הראשים Hydra שאותה קטל הרקולס, שכוחו עמד לו ולא לקה בהתייבשות, דֶהִיְדרַאצִיה.
ובכל זאת, לשונות אירופה משתמשות בעיקר בשתי מילים אחרות כדי לציין מים: אלה של המשפחה הלטינית צמודות ל-aqua הלטינית (שהיתה ל-eau בצרפתית, כמו ב-Eau de Cologne, מֵי-קולון, agua בספרדית ועוד). כמובן, מכאן אמת-המים האקווֶדוּקט, האקווריום וגם מי התהום באקוויפר החוף. גם צבעי-מים, אקווֶרלים ואפילו צבעי גוּאַש הם מן האיטלקית guazzo שמקורה ב-aqua. הלשונות של צפון אירופה, כמו אנגלית וגרמנית, אימצו להן שורש אחר וממנו קיבלנו את Wasser בגרמנית, water באנגלית ועוד.
ואין טוב מלסיים את חצייתו של קו פרשת המים בנטילת ידיים ב"מים אחרונים" כמו אלה המשמשים לפני שמברכים ברכת המזון, להבדיל מ"מים ראשונים" שהם הנטילה שלפני הסעודה. וה"מהדרין" ייטלו ידיים ב"מים אחרונים וואסער".
כתיבת תגובה