על מקור המילים: חלק, חלקיק, חלקה, חקלאות, מחלוקת, חילוק, פרטיזן, פרטיקולרי.
לא תמיד כשיש מחלוקת בין החוקרים לגבי מקורה של מילה והם חלוּקים בדעותיהם, הם גם חוֹלקים כבוד איש לרעהו. השורש שייטול חלק ב"רגע" זה הוא כמובן ח-ל-ק, וגם הוא נחלק: לכל מה שהוא חֵלֶק מן השלם – ולְמה שהוא חָלָק. אין קשר בין השניים למעט השורש שהם חולקים.
המשמעות הראשונה היא חֵלֶק ממשהו אחר, מן השלם, ולצד החלק ישנו אחיו הקטן, החלקיק, שכאשר הוא מיוחד ומזכה בפרס נובל מכנים אותו "החלקיק האלוהי" או בּוזוֹן היגס. חֵלֶק, ובנקבה חֶלְקָה, כמו בסימון של גוש/חלקה וכמו בביטוי חלְקַת אלוהים הקטנה. ומעניין, חֲקַל בארמית שהיא שדה, חֶלְקָה, קרובה לחֵלֶק בעברית – וממנה כנראה המילה חַקְלָאוּת שהיא מאותו עולם-תוכן.
החֵלֶק בעצם חוֹלֵק – למשל, את היותו חלק מן השלם – עם מַשהו או מִישהו אחר, וזהו הקשר שבין החלק והחלוּקָה, השיתוף. זאת, למרות שלחלוק במובן לשַתֵּף, שונה מהותית – ואף מנוגד – לַפּועַל לַחֲלוק במובן של היבדלות, יצירת שוני מדעתו של האחר. חולקים אבל גם חלוקים, וכך נוצרו המחלוקת וחילוקי-הדעות. וצריך לזכור, כי המחלוקת אינה נתפסת כדבר שלילי מעיקרו, שכן ליבון העניינים הוא החשוב והמועיל, ולכן אמרו בפרקי אבות "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים". בעברית מוקדמת יותר, המחלוקת כונתה גם חילוּק, אבל היום משמש ביטוי זה בעיקר כדי לציין את פעולת-החשבון היסודית.
ההסברים האלה היו בוודאי "עוברים חָלָק" אילו ידענו מהו הקשר בין השניים – ואין קשר. חָלָק כשם תואר קרוב למילה דומה בלשונות האזור, ערבית למשל, והוא המקור לשמו של מנהג החלאקה, שבו בל"ג בעומר מגלחים את שערם של ילדים בני שלוש. הזהות בשורש חלק מביאה לכך שתמצאו במילון גם את חָלוּק, כגון חלוק-רחצה, כנראה מפני שבמקור ציין בגד חָלָק – וגם את חָלוּק, באותו ניקוד, שפירושו מחולק, שונֶה, וגם מי שדעתו שונה, חלוקה, מזו של אחרים. וכדי להגדיל את הבלבול ישנו גם החַלּוּק כגון בסיפור על דוד "וַיִּקַּח מַקְלוֹ בְּיָדוֹ וַיִּבְחַר לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי אֲבָנִים", ואלה סייעו לו לפתור את המחלוקת עם גוליית הפלישתי. ומאותו שורש הקשר גם לכשרות "גלאט" של בשר, וההסבר הוא שההחלטה על כשרות הבשר לא התקבלה באופן "חלק" (ביידיש – גלאט). ומעולם אחר לגמרי, החֲלַקְלַקָּה, glacis בלעז, ציפוי וביצור שיפועי שתפקידו לחזק את החומה המבוצרת ולהקשות על האוייב לטפס עליה. כמותה תראו למשל במבצר בכוכב הירדן.
ואם תיתקלו במי שיאמר לכם דברי-חוכמה – ובלבד שלא יהיו אלה דברי-חלקוֹת – בוודאי תרצו לברך בברכה שבה מצוּוה כל הרואה חכם גדול מחכמי ישראל: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם שֶׁחָלַק מֵחָכְמָתו לִירֵאָיו". וביאליק כתב נפלא: "יְהִי חֶלְקִי עִמָּכֶם, עַנְוֵי עוֹלָם, אִלְּמֵי נָפֶשׁ".
עד כאן חֶלקה של העברית, אבל גם לשפות האחרות יש תרומה מעניינת בנושא. המילה היסודית ממנה שאבו כל לשונות אירופה היא הלטינית pars, וממנה part באנגלית ודומותיה, והיא גם קרובה ל-portion, חֵלֶק, כדי להכניס את הדברים לפרופּורציה (מילולית: לפי החלק).
שורה ארוכה מאוד של מילים נולדו מן ה-part. ה-apartment, דירה, וה-compartment, כגון תא באונייה, הן מכאן, ושתיהן מבטאות חלקה, תחום. depart ונגזרותיה גם הן מכאן – החל מן State Depertment, מחלקת המדינה האמריקאית, וכלה בלוח ההמראות, ה-Departures בשדה התעופה, שמקורה ב-departire הלטינית שפירושה לחלֵק, לנתק. הנסיעה – ולמובן זה שימשה גם המילה department – עניינה חלוקה, ניתוק מזמן ומקום. בדיוק כמו בעברית, ה-part משמשת במילים שעניינן שיתוף כמו participate וגם ה-partouse, בצרפתית מסיבת-מין מרובת-משתתפים. ברור שגם party, מסיבה, היא משורש זה – ממש כמו מפלגה, party. באיטלקית, חבר המפלגה, השותף לדרך ונוטל בה חלק, נקרא partigiano – ומכאן בדיוק נוצר הפרטיזָן, והמובן של לוחם גרילה הוא מאוחר יותר. במפלגה או בחברה יכולים להיות partners, במשרה מלאה או ב-part time. אבל נעצור כאן כדי שהדיון לא יהיה מדי פרטיקולארי.
כתיבת תגובה