מה לא הגיוני באמירה "צריך לבור את המוץ מן התבן" ומה הצורה הנכונה לומר את הביטוי הזה – על בר, על מוץ ועל תבן.
מנחם: שלום, באולפן מנחם פרי ורות אלמגור-רמון. "צריך לבור את המוץ מן התבן", אמר מישהו, והתכוון לומר שצריך להפריד את הטפל מן העיקר. לבור פירושו לברר, להוציא את הטוב, אבל מה ההיגיון בהוצאת מוץ מתבן – הלוא שניהם שמות נרדפים לקש?
רותי: נכון. המוץ והתבן – שניהם אינם עיקר, שניהם סוגים של קש, כמו שאמרת, והם טפלים לִצרכינו לעומת הבר, זרע הדגן עצמו. מוץ הוא הקליפות העוטפות את פרחי השיבולת. המוץ נפרד מן הגרגרים בעת הדיש. הוא קל מהם ומתעופף ברוח: על הרשעים אומר מזמור תהלים שהם "כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּח".
תבן הוא קש קצוץ המשמש למאכל בהמות וגם לבנייה פשוטה, אך לא למאכל אדם. בתלמוד אף מוצאים את הפועל לתבן – לערבב בתבן. ובהשאלה – "עסקי תבן וקש" הם עניינים פחותי ערך – קלים בערכם כשם שתבן קל במשקלו. ובלשון ימינו כינה הסופר יעקב פיכמן כְּתבים שאינם ראויים לדפוס "תבן ספרותי", וכמה שנים לפניו אמר ביאליק באותו עניין: "אי-אפשר לכנס את הכל כמו שהוא ויש צורך להוציא את הבר מן התבן". אם כן לא המוץ ולא התבן הם העיקר שבתבואה אלא הבר. "מה לתבן את הבר", שואל ירמיהו הנביא, כלומר מה לַחלומותיהם של נביאי השקר ולדברי האמת של אלוהים. ומכאן, הרוצה להפריד את העיקר מן הטפל יוכל לומר: להוציא את הבר מן התבן, או: לבור את הבר מן התבן.
מנחם: תודה לך, רא"ר, וחג שבועות שמח!
כתיבת תגובה