אני מִתל אביב אבל הוא מֵחיפה – גלו מה הסיבה להבדל בהגייה.
מנחם: שלום, כאן מנחם פרי ורות אלמגור-רמון. מִתל-אביב, אנחנו אומרים בשידורינו, אבל מֵחיפה. יש הסבר להבדל הזה?
רותי: יש הסבר, הסבר דקדוקי, והוא נטוע בהיסטוריה של הלשון העברית: מִ– קיצור של מן, אבל הדקדוק העברי אינו מוותר ככה סתם על אות, אלא דורש במקומה תמורה – הכפלה של האות הבאה. לכן, אילו היינו מקפידים על הגייה ע פי הדקדוק הינו אומרים: מתתל-אביב – הכפלת התי"ו – תמורת הנו"ן של המילה מן. הנו"ן כאילו נבלעת בתי"ו. עד כאן הִסברנו: מתל-אביב.
נמשיך לחיפה: יש בעברית אותיות שאינן נכפלות – כבר אבות אבותינו לא הצליחו להכפיל אותן – ואלה האותיות, נכון יותר לומר העיצורים, הנהגים בלוע, בגרון. אחת מהן היא חי"ת – האות הראשונה של השם 'חיפה'. ומאחר שלא ייתכן: מחחיפה, בהכפלת החי"ת, גם כאן – משלמים, מפצים, אבל הפעם על אבדן ההכפלה – מאריכים את התנועה שלפני האות הזאת: במקום אִי – אֵ – בצירי, והצירי במקורו היה (כנראה) ארוך – תנועה ארוכה. ולכן: מִ-תתל-אביב, אבל מֵ-חיפה.
מנחם: וזה גם ההבדל בין: מִ-מני, ל-מֵהם.
רותי: נכון, ואם הזכרת את המילים האלה, כדאי להזכיר גם את הצורה מִכֶּם. כדאי להזכיר אותה מפני שכאן יש עוד אות אחת שנבלעת בשכנתה ומכפילה אותה: האות מ"ם: במקום ממכם – מִכּכּם.
מנחם: תודה רבה לרות אלמגור-רמון.
כתיבת תגובה