מדוע אין היגיון באמירה ""הנאשם ריצה עונש מאסר של שנה" ומה הניסוח המומלץ במקום זה.
מנחם: שלום לרות אלמגור-רמון. "הנאשם ריצה עונש מאסר של שנה": מה פירוש "לרצות עונש" – אצלנו בלשון החדשות נהוג לומר 'לשאת עונש', ולא "לרצות", נכון?
רותי: נכון, ולא רק בלשון החדשות אלא גם בלשון החוק. בחוק נאמר למשל, על מי שנגזרו עליו שני מאסרי עולם: "היום שבו החל אסיר עולם לשאת את מאסְרי העולם שנגזרו עליו". גם השופטים, ומשפטנים אחרים – רבים מהם נוקטים את דרך הניסוח הזאת. למשל: "לפני פחות מחודש הוא סיים לשאת עונש מאסר על עבירות קודמות" – מתוך פסק דין.
וזה באמת הצירוף ההגיוני: לשאת עונש, ולא "לרצות". מרצים – את העבירה, או בלשון התנ"ך – את העוון: "וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם", כתוב בספר ויקרא על מי שאינו מקיים את המצוות. וזה ההיגיון שבביטוי: נעשָׂה עוון, כלומר חֵטא, והחוטא צפוי לעונש. לאחר שקיבל את העונש הוא כאילו פייס את העוון, ריצה אותו, ובלשון התנ"ך – רָצָה. כלומר 'לִרְצות את העברה', או 'לְרַצות אותה' – לפייס אותה, למחוק אותה על ידי עונש. לא את העונש מרצים אלא את העבירה. אין שום היגיון בביטוי "ריצה את עונשו", או "ריצה מאסר". את העונש אפשר 'לשאת', למשל. במאסר אפשר 'לשבת': הנאשם נידון לשנתיים מאסר אבל הוחלט שיישא את עונשו בעבודות שירות.
עוד אפשר לומר בעברית: 'לתת את הדין' או 'להשלים את העונש': בזכות התנהגותו הטובה שוחרר האסיר לאחר שהשלים שני שלישים מעונשו.
מרצים או רוצים – את העברה, ואת העונש – נושאים או משלימים.
מנחם: רות אלמגור-רמון – תודה.
כתיבת תגובה