על משמעות המילה נורא – מן התנ"ך ועד ימינו ("נורא יפה!").
מנחם: שלום לרות אלמגור-רמון, כאן מנחם פרי. בסוף שנת הלימודים שעברה שאלו אותנו תלמידי כיתת אצטרובל מבית הספר מיתר בבוסתן הגליל, מה פירוש המילה 'נורא'. היום, וגם מחר, על סף הימים הנוראים, נשיב להם על שאלתם.
רותי: באמת שאלה יפה, ונשיב עליה ברצון: "הימים הנוראים" הם הימים מראש השנה ועד יום הכיפורים – "עשרת ימי תשובה", ולפי מסורת אחרת – רק ראש השנה ויום הכיפורים, ויש עוד מסורת שלפיה כל ימי הסליחות הם הימים הנוראים: מראשית חודש אלול לפי מנהג ספרד, ומראשית שבוע ראש השנה – לפי מנהג אשכנז. ימים נוראים – מפני שיראים מֵהם, ויראים בָּהם.
'נורא' פירושו מעורר יראה, מעורר פחד, מן השורש י-ר-א, בבניין נפעל: 'נורא' כמו 'נולד', 'נוסד' ו'נודע'. "אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא" הוא אל גדול שיראים מפניו. מקום שׁשׁורה בו יראת אלוהים הוא מקום נורא: "מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם" – אומר יעקב כשהוא מתעורר מחלומו. ויש מקום נורא – מפחיד, שאינו קשור ליראת אלוהים: "בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא", אומר ספר דברים על ההליכה במדבר. יואל הנביא סולל את הדרך לביטוי "הימים הנוראים" באמרו: "כִּי גָדוֹל יוֹם ה' וְנוֹרָא מְאֹד וּמִי יְכִילֶנּוּ." על הימים הנוראים כתב הסופר מנדלי מוכר ספרים בספרו "בימים ההם": "ימים נוראים, שאף הדגים במים מתפחֲדים מֵאימת הדין".
הימים הנוראים – עשרת ימי תשובה.
ראינו ש'נורא' הוא בִּמקורו מעורר פחד, שיראים מפניו. נראֶה שחכְמי התלמוד כבר לא חשו במילה 'נורא' את משמעות הפחד, ועל כך יעיד התואר 'יָראוּי' שחידשו לצד 'נורא': "האל הגדול הגבור והנורא והאדיר והעזוז והיראוי" – רשימת תשבחות לאלוהים במסכת ברכות בתלמוד. 'יראוי' – שיראים מפניו, ונורא – מעורר יראת כבוד. בלשון ימינו כבר איננה מורגשת היראה שבמילה 'נורא', ופירושה 'רע', 'שלילי': מעשה נורא, התנהגות נוראה – כאן כבר אין היסוד של פחד שראינו בצירוף "הימים הנוראים". גם הצירוף "איום ונורא", שחבקוק הנביא אומר אותו על הכשדים – פירושו המקורי – מאיים ומפחיד, אבל בלשון ימינו "איום ונורא" כבר איננו קשור בפחד או באִיוּם: מעשה איום ונורא, או נורא ואיום הוא רע מאוד, שלילי מאוד. ובלשון הדיבור קרה דבר נוסף: המילה 'נורא' משמשת להעצמה של תואר, לחיזוקו. לשלילה, וגם לחיוב – כמו המילה 'מאוד'. למשל: מעשה "נורא חמור", וגם: מעשה "נורא יפה". אבל צריך לזכור ששימוש כזה של המילה 'נורא' מתאים ללשון הדיבור היום-יומית בלבד, ואילו בִּכֿתיבה וּבֿדיבור מכובד נאמר: חמור מאוד, וגם: יפה מאוד.
מנחם: רא"ר – תודה, ותודה לתלמידים על שאלתם.
כתיבת תגובה