על הקשר בין הדגל מתנוסס ובין המילה נס במובן דגל.
מנחם: שלום לרות אלמגור-רמון. כאן מנחם פרי. כ"ט בנובמבר היום, שבו החליטה עצרת האו"ם על סיום המנדט של בריטניה בארץ ישראל, ועל חלוקת הארץ למדינה יהודית ולמדינה ערבית. אחד מילדי ירושלים אז, הסופר עמוס עוז, מתאר בספרו "על אהבה וחושך" את רגעי השמחה בהיוודע ההחלטה:
"ונפתחו הבארים בכל הערים ועד אור הבוקר חילקו חינם משקאות קלים וממתקים ודברי מאפה וגם משקאות חריפים, ומיד ליד ומפה לפה עברו בקבוקי המיץ והבירה והיין, וזרים התחבקו ברֶחובות ונישקו זה את זה בדמעות, ושוטרים אנגלים המומים נגררו גם הם אל מַעְגֶלות המחול ורוכּכו בפֿחיות של בירה ובליקרים… ועל שריוניות הצבא הבריטי טיפסו חוגגים משולהבים ונוססו עליהם את דגלי המדינה שעדיין לא קמה".
מניין המילה "נוססו", רותי?
רותי: כולנו מכירים את המילה 'נס' שמשמעה דגל: "שְׂאוּ נֵס צִיּוֹנָה" – אומר ירמיהו: שאו דגל לציון. ידוע פחות הפועל לנוסס – להניף. ישעיהו מתאר את אויבי ישראל הבאים בסערה במילים "כִּי יָבוֹא כַנָּהָר צָר", ואת התייצבותו של אלוהים נגדם במילים: "רוּחַ ה' נֹסְסָה בוֹ", והפירוש השכיח הוא – רוח אלוהים עמדה נגדם כנס, כדגל.
עמוס עוז משתמש בפועל "לנוסס" במשמע להניף – נוססו את דגלי המדינה – הניפו אותם. גם סופרים אחרים שיבצו בכתביהם את הפועל "לנוסס". נחום סוקולוב, למשל, כותב על יהודה לייב פינסקר, מחלוצי הציונות, מחבר "האוטואמנציפציה": "ובו כבר נוסס הרעיון הציוני בכל הדרו". נוסס – עמד כנס, כדגל.
היום רגיל יותר הפועל "התנוסס" – התנופף, אבל עמוס עוז בחר לתאר את הנפת דגלי המדינה שבדרך בפועל "נוססו".
מנחם: כ"ט בנובמבר – שישים וחמש שנים להכרזת האומות המאוחדות. רא"ר – תודה רבה.
כתיבת תגובה