על שהשורש נ-ו-ר – מנורה, נורה, נר, זיקוקין די-נור.
מנחם: שלום לרא"ר, כאן מנחם פרי, והיום לכבוד חג החנוכה – משהו על הנרות ומשפחתם הלשונית.
רותי: כמשפחות רבות בַּלָשון העברית גם משפחת הנרות היא שורש – השורש נו"ן וי"ו רי"ש. כל שְלוש אותיות השורש נראות בבירור במילה 'נור' – אש, המוכרת לנו היום בעיקר מן הצירוף 'זיקוקין די-נור' – זיקוקים של אש, שמקורו בתלמוד ומשמעו שם – ניצוצות של אש. בתנ"ך מוצאים את המילה בארמית של ספר דניֵאל – שלוש פעמים ברצף – ובתרגום שאר המילים לעברית: שביבים די-נור, נור דולק וְ-נָהר די-נור.
נור, כאמור – אש, ובלשון ימינו חודשה המילה 'נורה' לציון אביזר תאורה המופעל בחשמל. עתיקה ממנה, מן השורש הזה, היא המנורה – בימינו היא מוארת בדרך כלל בחשמל, ובימי קדם נתנו בה שמן למאור או העמידו בה נרות: "וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר", מצוּוה משה, "וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה". גם נר הוא משורש המילה נ-ו-ר, נורה ומנורה, ובצורתו הוא נראה כמו פועל בהווה: נר משורש נ-ו-ר, כמו: ער – משורש ע-ו-ר, וכמו גר – מ-לגור. המנורה בעלת שבעת הקנים, שבעת הנרות, האירה את המשכן ואת שני בתי המקדש, ומאז הייתה לסמל ביהדות, ואף לסמלה של מדינת ישראל. ובחנוכה מדליקים מנורה של תשעה קנים – החנוכייה, ולפי מנהג בית הלל, שלאורו אנחנו נוהגים, נדליק בה הערב נר אחד ושמש, ונלך ונוסיף בכל ימי החנוכה, עד אשר נמלא בללה השמיני את כל תשעת קני החנוכייה.
מנחם: תודה רבה לרא"ר, וחנוכה שכולו אור.
כתיבת תגובה