מה מסתתר מאחורי המילים חמץ ומצה, איפה נולדו הביטויים "גמר עליו את ההלל" ו"בכבודו ובעצמו", ומדוע פונים לאבי הבן שאינו יודע לשאול בלשון נקבה? * על פסח ושאר ירקות.
(לחצו להגדלה)
מגזין ערוץ 14, גיליון 43, ניסן תשפ"ה
על חמץ ומצה
האם יש קשר בין חמץ ובין דבר חמוץ וחומץ? בהחלט.
בצק שמחמיץ – שנעשה חמץ – הוא חמוץ יותר מבצק שלא החמיץ. וכך גם יין שמחמיץ – הטעם שלו חמוץ כמו חומץ.
מצה – לא יודעים מה בדיוק מקור המילה, אבל יש השערה שמצה קשורה לשורש מ-צ-צ, כי מצה היא מאכל יבש, כאילו נסחטו ונמצצו ממנה כל הנוזלים וכל הלחלוחיות שבה.
יש המקשרים את מצה לשורש נ-צ-ה/י, שאחת ממשמעויותיו: לעשות משהו בחופזה, במהירות, ובאמת בני ישראל הכינו את המצות במהירות, כידוע.
מבול ניבים וביטויים מההגדה
ההגדה של פסח העשירה את העברית בניבים, בצירופים ובביטויים. הנה כמה מהם:
- כפולה ומכופלת
- מה נשתנה
- שאר ירקות
- כפר בעיקר
- חישב את הקץ
- בכבודו ובעצמו
- הוא ולא אחר
- צא ולמד
- אילו… דיינו!
- כל דכפין
- כל המרבה ל/ב… הרי זה משובח
- גמר את ההלל
זכר ונקבה בהגדה
בהגדה של פסח באה הוראה למי שבנו אינו יודע לשאול: אַתְּ פְּתַח לוֹ. לכאורה היה צריך להיות "אתה פתח לו".
אלא שבספרות חז"ל מוצאים הרבה אַתְּ במשמעות אַתָּה בגלל השפעת השפה הארמית, שבה צורת אַתְּ משמשת גם לזכר וגם לנקבה.
גם בתנ"ך מוצאים מעט צורת אַתְּ המשמשת גם כשהפועל הוא בלשון זכר: משה אומר לקב"ה וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג (במדבר יא, טו).
ועוד שאלה של זכר ונקבה:
במשנה וגם בחלק מההגדות מופיע "מוזגין לו כוס ראשון". כלומר כוס – זכר. במקרא כוס באה רק בלשון נקבה, כמו: הִנֵּה לָקַחְתִּי מִיָּדֵךְ אֶת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה אֶת קֻבַּעַת כּוֹס חֲמָתִי לֹא תוֹסִיפִי לִשְׁתּוֹתָהּ עוֹד (ישעיה נא, כב).
מה גרם לשינוי המין הדקדוקי של הכוס מנקבה במקרא לזכר בלשון המשנה?
גם כאן: השפה הארמית. בארמית מינה הדקדוקי של המילה כוס הוא זכר, וכך הושפע המין בעברית של המשנה מנקבה לזכר.
לחיים!
רוצים להתעדכן כשההסכת הבא יעלה? רוצים לקבל עדכון כשעולה רשומה חדשה לאתר?
לחצו כאן והצטרפו לרשימת התפוצה של "לשוניאדה"
כתיבת תגובה