"תשלם עליי", "אתמול שילמתי עליך" במובן: "תשלם בשבילי" או "במקומי" – גלו אם זאת עברית מומלצת.
מנחם: שלום, כאן מנחם פרי ורות אלמגור-רמון. רותי, אנחנו שומעים לפעמים ילד אומר לאחד מחבריו "תשלם עליי", "אתמול שילמתי עליך" וגם: "תנקב עליי – אין לי כרטיסייה" – כלומר: תשלם בשבילי, במקומי. זאת עברית מומלצת?
רותי: השאלה הזאת, מנחם, מתאימה מאוד לחג הפסח. בימי בית המקדש היו מקריבים קרבן בערב הפסח. מסכת פסחים במשנה אומרת, למשל: "הָאִשָּׁה… שָׁחַט עָלֶיהָ בַּעְלָה וְשָׁחַט עָלֶיהָ אָבִיהָ, תֹּאכַל מִשֶּׁל בַּעְלָה". מה פירוש "שחט עליה"? כל אדם מישראל היה צריך להיות מנוי על קרבן פסח כלשהו ולאכול ממנו לפחות כזית. לא מזמן דיברנו על המילה מנוי, ואמרנו שמקורה בקרבן הפסח: אז היו מנויים על השה שהיו מקריבים בערב הפסח, והיום אנחנו מנויים על עיתון או על סדרת תאטרון. האישה הייתה מנויה בבית אביה או בבית בעלה, והמשנה, התלמוד והפרשנים משתמשים בביטוי: "שוחטים עליה", כלומר – הם שוחטים והיא מנויה על הקרבן הנשחט. גם בהקשרים אחרים אומרים "לשחוט על". למשל – חבורה של מנויים שאבד לה השה לקרבן, שולחת אחד מחבריה לחפש את האבדה ואומרת לו: "צֵא וּבַקֵּשׁ וּשְׁחוֹט עָלֵינוּ". הנסיבות של קרבן הפסח שונות, כמובן, מנסיבות הילדים המבקשים את עזרת חבריהם, אבל מצד הלשון השימוש דומה מאוד: כאן אדם אחד שוחט "על" אדם אחר – שוחט בשבילו, וכאן ילד אחד משלם "על" ילד אחר – משלם בשבילו.
והרי אנחנו נאחזים בלשון המקורות שלנו, ולכן נראה לי שאין מקום לתקן את לשונם של הילדים האומרים: "שילמתי עליך" או "ניקבתי עליך".
מנחם: רא"ר – תודה רבה, מועדים לשמחה.
כתיבת תגובה