בטוחים שרוח חרישית היא רוח חלשה? מצפה לכם הפתעה!
מנחם: שלום, כאן מנחם פרי ורות אלמגור-רמון. בעלון של קבוצה חרדית קיצונית בשכונת מאה שערים בירושלים מצאנו דבר נאצה על העברית הישראלית שבה רוח חרישית היא רוח קלה. לטענתם רוח חרישית היא רוח חזקה דווקא. אפשר להבין את הטענה?
רותי: הטענה הזאת, מנחם, מצטרפת לרשימה ארוכה של הבדלי משמעות, בין מה שמקובל אצלם לבין הרגיל בעברית החדשה, וזאת אחת הדוגמאות: "וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁ יוֹנָה וַיִּתְעַלָּף" – זה אחד הניסיונות שניסה בהם אלוהים את יונה הנביא. ברור שהרוח הייתה יבשה וחמה – רוח קדים, והיא הביאה את יונה לידי עילפון. אבל האם הרוח הייתה חזקה או שקטה? יש שני פירושים, ושניהם יפים:
רש"י מפרש: "חרישית – …בשעה שמנשבת משתקת כל הרוחות מפניה". את הפירוש הזה מרחיבים אחרים, אבן עזרא ורד"ק למשל, כל אחד בדרכו, ואומרים שהרוח הזאת מחרישת אוזניים, "שנעשו בני אדם כחרשים בנשיבתה". ואחרים מפרשים [מצודת ציון] חרישית – מלשון חרש, כלומר רוח שקטה. אנחנו יכולים לראות כאן, לא בפעם הראשונה, איך משמעות השורש מתהפכת: רעש חזק מאוד גורם לנו, בהגזמה, להיות כמו חירשים, ואז הכול נשמע לנו חלש חלש, חרש חרש. וכך שורש אחד קיים בשתי משמעויות הפוכות: חזק, ו-חלש, אבל בלשון ימינו נוהגת רק משמעות אחת: חרישי הוא חלש, וגם למשמעות הזאת יש, כאמור שורשים איתנים, ואין מקום לנאצה.
מנחם: רא"ר – תודה רבה.
כתיבת תגובה