על למרגלות האיש ועל ההפך של המילה הזו, וגם על לרגלי-ההר.
יוסי: שלום, כאן מנחם פרי ורות אלמגור-רמון, והיום – לכבוד שבועות, נדבר על מרגלות. מה לשבועות וּלמרגלות, רותי?
רותי: בשבועות, נזכיר, קוראים את מגילת רות. רות המואבייה דבקה בנעמי חמותה ושבה איתה לבית לחם לאחר שאיבדה את בעלה ואת שני בניה והלכה לחפש את מזלה אצל בועז – קרוב משפחתו של אישה המנוח. 'בּ֫ועז' כדאי לומר – זה שמו של הרווק המבוקש גיבור החיל – בּ֫ועז כמו נ֫וער וכמו ז֫והר. לימים הציב שלמה המלך שני עמודים באולם ההיכל בבית המקדש וקרא לימני יכין ולשמאלי בועז: גם הוא בהגיית מלעיל. אבל מאחר שאנחנו נוטים לומר מלעיל במקום מלרע, למשל: יורם במקום יורם, יש המתקנים תיקון יתר ואומרים "בועז" כמו "יורם", במקום הצורה הנכונה 'בועז'. טעמי המקרא אינם משאירים שום ספק בעניין.
אבל אנחנו מבקשים להגיע אל מרגלותיו של בועז: בעצת נעמי באה רות "בלאט" למקום משכבו של בועז בגורן, ושם: "וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב", ואחר כך: "וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ… וְהִנֵּה אִשָּׁה שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו". 'מרגלות' כאן הן מקום רגליו של האדם. 'מרגלות' יש גם בסיפור דניאל, כשנגלֶה אליו האיש המפחיד: "זְרֹעֹתָיו וּמַרְגְּלֹתָיו כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל". מרגלות הן הרגליים או מקום הרגליים. מעניין שאין "למרגלותיו" בתנ"ך אלא רק: "מרגלותיו" – "אִשָּׁה שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו".
ובקצה השני – מראשות: יעקב, במקום כרית, שם לו אבן "מְרַאֲשֹׁתָיו", וחלם על מלאכים. במשנה מדברים על מראשות המיטה ומרגלות המיטה – מקום הראש ומקום הרגליים. ורש"י כבר כותב: "לִמראשותיה, לְמרגלותיה" – בלמ"ד, ובימינו יצאו המרגלות מנחלתו של האדם ועברו להרים, מגדלים, ושאר מקומות גבוהים.
מי שרוצה להישאר נאמן למקורות הקדומים יאמר "לרגלי ההר", "לרגלי המגדל", ואת המרגלות ישאיר לאדם, כמו מרגלותיו של בועז.
מנחם: תודה רבה לרות אלמגור-רמון.
כתיבת תגובה