בתנ"ך מופיע "בא השמש" – גלו לאן היא באה ומה הכוונה "בא אורך".
לישראל שלום,
אני שמח שאתה מתעניין בשאלות על הלשון העברית בתנ"ך; אנסה לענות על שאלותיך.
אחת המשמעויות של המילה "לבוא" בעברית של התנ"ך (בנוסף ל come, arrive שהזכרת) היא 'להיכנס' – to go in; to enter. ראה למשל בפסוקים האלה: "ויריחו סוגרת ומסוגרת… אין יוצא ואין בא" (יהושע ו, א); "לא תבוא אל ביתו" (דברים כד, י); "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך" (דברים כח, ח).
לפי זה, כשאומרים "בא השמש" מתכוונים שהשמש נכנסה. לאן נכנסה? האנשים בתקופה הקדומה חשבו שיש לשמש מין אוהל, והיא ישנה בו כל הלילה; בבוקר היא יוצאת מהאוהל, ולכן מדברים על "השמש יצא" (למשל בבראשית יט, כג), ובערב היא נכנסת, באה אל האוהל בחזרה. ראה את התיאור על האוהל ועל תנועת השמש בתהילים יט, ה ובהמשך.
אשר ל"בא אורך" בישעיה ס, א, נראה לפי הפשט שכאן המשמעות של "בא" הוא 'הגיע" – arrive -, והמילה מקבילה למילה "זרח" בחלק השני של הפסוק.
אבל יש פרשנים, למשל אברהם אבן-עזרא, שמפרשים גם כאן את "בא" – 'נכנס', 'שקע', ולפי זה פירוש הפסוק: את (= עם ישראל) צריכה לשמוח שהאור שלך שקע, כי את לא צריכה את אור השמש, כי האור שלך יהיה כבוד ה'.
אני מקווה שהצלחתי לענות על שאלותיך.
כתיבת תגובה